פוליו

זיהום על ידי נגיף פוליו היה עד לעבר הלא רחוק סיבה נפוצה לשיתוק וחולשה של השרירים. ההידבקות בוירוס (נגיף) פוליו הופיעה לרוב במגפות, אשר תוצאתן הייתה התפרצות של חושלת שרירים עד כדי שיתוק, לרוב בקרב ילדים, אשר לא היה להם חיסון טבעי. הזיהום בוירוס פוליו גרם לאנשים רבים ברחבי העולם לנכות נוירולוגית קשה לכל חייהם. בתחילת שנות החמישים הוכנס לשימוש חיסון כנגד נגיף פוליו, אשר הביא למהפכה של ממש, ולמעשה כמעט לחיסול המחלה בעולם המערבי. עדיין, קיימים מקרי פוליו בודדים בקרב ילדים או מבוגרים שלא חוסנו, או זיהומים על ידי וירוסים אחרים הגורמים לפגיעה בעצבים המוטורים ולתמונה קלינית דמויית פוליו. במדינות בהן לא הוכנס החיסון המחלה עדיין נפוצה. בארץ כמעט ואין מקרים חדשים של זיהום על ידי פוליו, אך ישנם אנשים רבים, אשר סובלים מנכות נוירולוגית משמעותית עקב זיהום פוליו בילדותם, בעיקר במגפות של ראשית שנות החמישים טרם הכנסת החיסון לשימוש. כמו כן, חלק מחולי פוליו סובלים מהחמרה של חולשת השרירים שנים רבות לאחר שנדבקו בנגיף פוליו, מצב הקרוי תסמונת פוסט-פוליו (postpolio syndrome).

פוליו – נגיף הפוליו

נגיף (וירוס) הפוליו נפוץ בכל העולם. מדובר בנגיף RNA (סוג חומצות הגרעין) קטן, השייך לקבוצה גדולה של וירוסים מסוג: enterovirus (וירוסים הגורמים לזיהום במערכת העיכול). ידועים שלושה סוגים שונים של נגיף פוליו, אשר זיהום באחד מהם אינו מקנה חיסון נגד האחרים. רוב הזיהומים בעולם המערבי התרחשו במגפות בחודשי הקיץ. מדובר בוירוס מדבק מאוד, כאשר ההדבקות בנגיף פוליו היא בדרך כלל דרך הפה על ידי מזון מזוהם או ידיים לא נקיות, שבאו במגע עם הפרשות שמכילות את הנגיף. נגיף פוליו מתרבה במערכת העיכול ובלוע, וברוב המכריע של המקרים הוא אינו גורם לפגיעה במערכת העצבים, אלא לסימפטומים כללים לא ספציפיים, כגון: חום, חולשה, כאבי בטן, שלשולים וכו' או שאינו גורם לסימפטומים כלל. לאחר ההדבקות מתפתח חיסון כנגד אותו סוג של וירוס פוליו שגרם לזיהום. רק באחוזים בודדים נגיף פוליו חודר למערכת הדם, וכך מתפשט למערכת העצבים וגורם לפגיעה נוירולוגית.

פוליו – סימפטומים

כאמור ברוב המכריע של הנדבקים בנגיף פוליו לא מופיעים סימפטומים של מחלה (זיהום אסימפטומטי) או שמתפתחים סימפטומים קלים, כגון: כאבי גרון, "קלקול קיבה", כאבי בטן, שלשולים, חום. בחלק קטן של הנדבקים בוירוס פוליו מופיעה פגיעה במערכת העצבים.

פוליו – מחלה נוירולוגית

בדרך כלל לפני הופעת השיתוק קיים שלב מקדים הנגרם עקב התפשטות נגיף פוליו בזרם הדם והתפתחות דלקת קרום מוח וירלית. שלב מקדים זה הנמשך מספר ימים מאופיין בכאבי ראש, חום, עייפות, ישנוניות, כאבי שרירים, בחילה, הקאות. לאחר מכן מופיעה חולשת השרירים, אשר מתפתחת במהירות, ובדרך כלל מגיעה לשיאה תוך 48 שעות. חולשת השרירים עד כדי שיתוקם נובעת מכך שנגיף פוליו תוקף את האיזורים הקדמיים – הקרניים הקדמיות – בחוט השדרה שם מצויים תאי העצבים המוטורים (העצבים המעצבבים את השרירים ואחראים על הפעלתם) – ראה איור. פיזור חולשת השרירים וחומרת הפגיעה שונים מחולה לחולה. ישנם חולים המפתחים חולשת שרירים קלה, אשר חולפת או מותירה מגבלה קלה בלבד, לעומת אחרים, אשר מפתחים שיתוק שרירים קשה. בדרך כלל, חולשת השרירים מתחילה באופן לא סימטרי, דהיינו שרירים ביד ו/או רגל בצד אחד נפגעים קשה יותר מהצד השני. בשלב החריף של הזיהום על ידי נגיף פוליו תתכן גם חולשה עד כדי שיתוק של שרירי הנשימה וצורך בהנשמה מלאכותית. פגיעות קשות ומפושטות עלולות להסתיים בתמותה. לאחר סיום הזיהום החריף בוירוס פוליו, נותרת הפגיעה הנוירולוגית, אשר בדרך כלל משתפרת עם הזמן בצורה כזו או אחרת. רוב החולים, אשר שורדים את הזיהום החריף, אינם זקוקים לסיוע נשימתי, אך נותרים עם נכות נוירולוגית המתבטאת בחולשה של שרירי הגפיים, עיוותים בגפיים, דלדול של השרירים, גפיים קצרות, קשיי ניידות וכו'. במקרים בהם נפגעים תאי העצבים המוטורים בגזע המוח תתפתח פגיעה בעצבי הפנים התחתונים, אשר תתבטא בהפרעה באכילה ובבליעה. שלב הזיהום החריף בוירוס פוליו מאופיין גם בהופעה של קפיצות שרירים (פסיקולציות) עקב הפגיעה בגופי העצבים המוטורים.

פוליו – טיפול

הטיפול בזיהום פוליו חריף הוא בעיקרו טיפול תומך: דאגה להזנה ותמיכה נשימתית במידת הצורך, שמירה על לחץ דם ודופק. כאשר מופיע שיתוק של השרירים ניתן להיעזר באביזרים כגון סדים, רצועות וכו' למתיחת השרירים ולמניעת קיצור הגידים. בשלבים מתקדמים, כאשר נותרת נכות נוירולוגית קבועה – ניתוחים אורתופדים (למשל ניתוחי העברת גידיים) ושימוש באביזרים תמיכה לפרקים, לגפיים ולגב עשויים להקל מאוד על הניידות והתפקוד.

פוליו – מניעה

מניעת זיהום בנגיף פוליו היא אחת ההצלחות החשובות של הרפואה המודרנית. הצעד הראשון בפריצת הדרך היה היכולת לגדל את נגיף פוליו בתרבית תאים. מכאן הדרך לפיתוח חיסון הייתה קצרה. החיסון כולל את שלושת הזנים של נגיף פוליו. בתחילה החיסון ניתן בזריקה והכיל נגיפי פוליו מומתים (Salk vaccine). בהמשך פותח חיסון הניתן דרך הפה ומכיל נגיפי פוליו חיים מוחלשים (Sabine vaccine). החיסון ניתן בשתי מנות בהפרש של שמונה שבועות זו מזו ואחר כך מנת דחף בגיל שנה ולפני התחלת בית ספר. לעיתים נדירות ביותר פוליו עלול להתפתח לאחר החיסון בנגיף המוחלש. הכנסת החיסון נגד פוליו הביאה לירידה דרמטית במספר ההידבקויות בנגיף פוליו. כיום, נדירים ביותר מקרי פוליו חדשים במדינות בהן נהוגה מערכת חיסון.

פוסט-פוליו – תסמונת פוסט-פוליו (POSTPOLIO SYNDROME)

תסמונת פוסט-פוליו מאופיינת בחזרה של חולשת השרירים שנים לאחר הזיהום הראשוני. מדובר בחולשה חדשה ומתקדמת של השרירים לאחר שנים ארוכות של יציבות. החולשה עלולה לערב שרירים חלשים (כאלה שנפגעו בזיהום הראשוני על ידי פוליו) או לפגוע בשרירים שאינם חלשים. לעיתים קרובות תסמונת פוסט-פוליו מלווה בכאבי שרירים והתעייפות השרירים. חולשת השרירים לרוב מתקדמת באיטיות ועלולה לגרום להחמרה ביכולת התפקוד. סבורים, כי הסיבה לחולשת השרירים שנים לאחר הזיהום הראשוני בנגיף פוליו נובעת משחיקה עם הזמן של תאי העצב המוטורים בקרניים הקדמיות של חוט השדרה. כתוצאה מהזיהום בנגיף פוליו אבדה חלק מאוכלוסיית תאי העצב המוטורים בחוט השדרה. כפיצוי על כך, תאי העצב ששרדו התפשטו ועצבבו מספר רב יותר של תאי שריר, דהיינו כל תא עצב אחראי על קבוצה גדולה מן הרגיל של תאי שריר. סוברים שעם השנים, ובהתחשב גם בירידה הנורמלית במספר תאי העצב – מצב זה גורם לשחיקה מואצת של העצבים המוטורים ששרדו בחולי פוליו, ולהופעת החולשה החדשה –תסמונת פוסט-פוליו.

האבחון של פוליו ישן או של תסמונת פוסט-פוליו מתבסס על האנמנזה (ההיסטוריה הרפואית) ועל הממצאים בבדיקה הנוירולוגית. בדיקת EMG במקרים של פוליו ישן מדגימה שינויים נוירוגנים כרונים, ממצאים שאינם ספציפיים, אך מעידים כי מדובר בפגיעה עצבית ולא שרירית. ממצאי בדיקת EMG בנוכחות ממצאים קליניים מתאימים עשויים לתמוך באבחנה. האבחנה של פוסט-פוליו על ידי בדיקת EMG מורכבת יותר, מאחר שיש צורך במספר בדיקות לאורך זמן, ובהדגמה של שינויים בגודל היחידות המוטוריות.