buffer right
buffer right

נוירופתיה (neuropathy)

מחלות מערכת העצבים ההיקפית 

מערכת העצבים ההיקפית:    

מערכת העצבים ההיקפית היא רשת של  סיבים  הפזורה בכל הגוף, ותפקידה להעביר את המסרים ממערכת העצבים המרכזית, דהיינו המוח וחוט השדרה אל כל חלקי הגוף, ובכיוון הנגדי- העברת התחושות וגירויים שונים מהגוף למוח, כמו אלה המזהירים מפני סכנה או נזק אפשריים לגופנו (למשל:  טמפרטורה גבוהה, גירוי כואב ועוד). נוירופתיה הינה שם כללי למגוון רב של מחלות הפוגעות בעצבים ההיקפיים.


ניתן לחלק את מערכת העצבים ההיקפית לשלושה חלקים עיקריים בהתאם לתפקודם:
א.    מערכת העצבים המוטורים- אלה העצבים המעצבבים את השרירים האחראים על התנועה. גופי הנוירונים (תאי העצב) המוטורים נמצאים בחלק הקדמי של חוט השדרה, הקרוי הקרן הקדמית, ושולחים שלוחה (אקסון) עד לשריר אותו הם מעצבבים (ראה איור 3, פרק: מערכת העצבים ההיקפית). מכאן, שתא עצב מוטורי, יכול להיות ארוך מאוד, לדוגמא: נוירון המעצבב שריר בכף הרגל יכול להגיע לאורך של מטר ויותר!! אין תקדים בגופינו לתאים באורך שכזה.
ב.    מערכת העצבים הסנסורים (תחושתיים)- אלה העצבים האחראים על העברת כל סוגי התחושה מכל חלקי הגוף (פני הגוף וכן האיברים הפנימיים) למערכת העצבים המרכזית. בדומה לעצבים המוטורים גם העצבים התחושתיים יכולים להיות ארוכים מאוד. גופי התאים התחושתיים אינם נמצאים בחוט השדרה עצמו, אלא בסמוך אליו, בין החוליות, וקרויים הגנגליאונים הסנסורים. העצבים התחושתיים מעבירים תחושות מסוגים שונים: כאב, טמפרטורה, מגע, לחץ, רטט ותחושת מיקום האיברים במרחב. עצבים אלה שונים זה מזה בהתאם לסוג התחושה אותו הם מעבירים, לדוגמא: העצבים האחראים על העברת תחושת הכאב והטמפרטורה הינם בעלי קוטר קטן, וחלקם אף נטולי מעטפת מיאלין (ראה איור 3- מעטפה שומנית בעיקרה, העוטפת ומבודדת את שלוחות העצבים, ויש לה תפקיד רב בהולכה העצבית), לעומת התאים האחראים על העברת תחושת הרטט או הפוזיציה, אשר הינם עטופי מיאלין ובעלי קוטר גדול.
ג.    מערכת העצבים האוטונומיים- כשמם כן הם- עצבים אלה אינם נתונים לשליטה רצונית שלנו, ולכן הם נקראים אוטונומיים. מדובר ברשת עצבים גדולה ומסועפת האחראית למעשה על כל הפעולות האוטומטיות בגופינו, כגון: פעולת הלב, מערכת העיכול, איברים פנימיים, כלי הדם, בלוטות הפרשה ועוד. העצבים האוטונומיים הינם בעלי קוטר קטן והולכתם איטית.


4
תא עצב - נוירון: שימו לב לשלוחות רבות הנכנסות לגוף התא ונקראות דנדריטים (דרכן נכנסת האינפורמציה לתא), ולשלוחה אחת ארוכה היוצאת מהתא, קרויה אקסון, דרכה שולח התא מסר לתאים אחרים.

נוירופתיה - סימפטומים

       כשהעצבים ההיקפיים חולים ( נוירופתיה ), הם מייצרים פעילות חשמלית לא תקינה באופן ספונטני ללא גירוי חיצוני כלשהו, וללא שליטה של מערכת העצבים המרכזית. כאשר נוירופתיה פוגעת בעצבים התחושתיים, הרי שהפעילות החשמלית הלא תקינה שהם מייצרים מתורגמת במוח למגוון של תחושות, לדוגמא:  תחושת נימול (תחושה כאילו נמלים הולכות על פני העור), תחושת רדימות, תחושת שריפה, צריבה, עקצוצים, זרמים, רגישות יתר, דקירות, כאבים, הרגשה כאילו דורכים על אבנים או סיכות בחלקים שונים בגוף ועוד. בחולי נוירופתיה גירויים  נעימים, כמו ליטוף או מגע של בגד מועברים למוח כגירויים כואבים, שורפים ובלתי נעימים. התלונות השכיחות של נוירופתיה הן הופעה של תחושות לא תקינות. הסימפטומים של  נוירופתיה מערבים לרוב את האיזורים המרוחקים, דהיינו, כפות הרגליים והידיים, אך תתכן מעורבות של כל איזור על פני העור תלוי באיזה סוג נוירופתיה מדובר ומהם העצבים הפגועים. השם הרפואי של התופעה, שבה קיימות תחושות לא תקינות או קיים עיוות של התחושות, כפי שתואר, הוא parasthesia  (מיוונית: פארא- ליד, סטזיה- תחושה, דהיינו, תחושה שהיא קרובה או מקבילה לתחושה התקינה).

       השם הרפואי של מחלת העצבים ההיקפיים בגוף הוא  "נוירופתיה".  התחושות הלא תקינות והכאבים כפי שצויינו, מופיעים לרוב כבר בשלבים הראשוניים של נוירופתיה, ועלולים  להעיד על קיומה. בחלק מהמקרים נוירופתיה עלולה להתקדם ולערב את העצבים האחראים על תיפקוד השרירים, ואז תיגרם חולשה של השרירים, קשיי הליכה, קושי בביצוע פעולות בידיים וכו'.



6
העצבים ההיקפים בראשית דרכם
(צבע צהוב) ביציאתם מעמוד השדרה.

"נוירופתיה הינה מחלה שכיחה הפוגעת באיכות חייהם של כ- 20 מיליון אנשים בארה"ב (קרוב ל- 7% מהאוכלוסיה !! ).

מהן הסיבות למחלה?

בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים של נוירופתיה ובאיתור הגורמים לה, אולם  לא תמיד הם ברורים לחלוטין. כיום הסיבות הידועות של נוירופתיה הן רבות. בחלק מהמקרים פגיעה בעצבים ההיקפיים נובעת מסיבוך של מחלות אחרות. בין המחלות:  סוכרת, חוסר תזונתי (למשל בויטמים), סיבוך של תרופות, חשיפה לחומרים רעילים, אי ספיקת כליות, אי ספיקת כבד, גידולים, מחלות של מערכת הדם, מחלות דלקתיות  ועוד.
נוירופתיה מהווה סיבוך שכיח ביותר בקרב חולי סוכרת, מתוכם כעשרים אחוזים סובלים מנוירופתיה מטרידה, שלעיתים קרובות מאופיינת בכאבים חזקים. נוירופתיה עלולה להופיע עוד בשלבים המוקדמים של הסוכרת, ולעיתים היא אף הסימן הראשון. חשוב לציין, כי איזון טוב של הסוכרת מפחית במידה משמעותית את הסיכוי לפתח נוירופתיה. לכן יש להקפיד על שמירת רמת הסוכר. נוירופתיה הנגרמת כסיבוך של סכרת נקראת נוירופתיה סכרתית (ראה פרק נוירופתיה סוכרתית).
 
       גורם נוסף העלול לגרום להתפתחות נוירופתיה הוא מחסור בחומרי תזונה, ובפרט בויטמנים. מחסור בוויטמין B12, המצוי בעיקר בבשר, הינו סיבה שכיחה להופעת נוירופתיה. צמחונים שלא כוללים בתפריט שלהם  תחליפים ל- B12 ואנשים החולים במחלות שלא מאפשרות ספיגת B12 דרך הקיבה ולא מקבלים תחליפים, יפתחו נוירופתיה. מכאן, שתלונות בדבר תחושת נימול, תחושת שריפה, או כאבים בגפיים, בפרט כאבי רגליים, ירידה בתחושה, תחושת רדימות - עלולות להיות סימן למחסור בויטמינים. בדיקת רמת  ויטמין 12B מבוצעת על ידי בדיקת דם פשוטה ושגרתית. חשוב לציין, כי חוסר גם בויטמינים אחרים,  כגון, 1B או 6B או חומרי תזונה אחרים עלולים אף הם להיות גורם של  נוירופתיה. 

       מחקרים מלמדים, שעד שלושים אחוזים מהאלכוהוליסטים מפתחים נוירופתיה. זאת משום שתזונתם לקויה  ולרוב  חסרה במרכיבי מזון חיוניים, כמו ויטמינים. האלכוהול הוא אומנם חומר עתיר אנרגיה, אך זו אנרגיה שאינה מורכבת מאבות המזון ולכן הוא אינו משמש לבניית אבני היסוד החיוניים בגופינו. בנוסף, לחומר הפעיל באלכוהול, האתנול, יש השפעה רעילה ישירה על העצבים.

    בכל חולה עם חשד לקיום נוירופתיה חשוב לבדוק היטב את התרופות אותן הוא נוטל, וזאת משום שפגיעה בעצבים ההיקפיים ( נוירופתיה ) תתכן לעיתים קרובות כסיבוך של תרופות. תרופות כימותירפיות המשמשות לטיפול בגידולים ממאירים לעיתים קרובות גורמות להופעת נוירופתיה, למשל: טקסול, וינקריסטין ועוד, אך גם תרופות אחרות כגון: קולכיצין המשש לטיפול במחלות דלקתיות, כגון Gout, FMF ועוד.

5
סינפסה: אתר הקישור בין תא עצב אחד למשנהו.
בסינפסה העצבים "מדברים" זה עם זה, כאן מתבצעת
התקשורת בניהם. העברת המסר בין העצבים מבוצעת
על ידי מתווכים כימיים הקוריים נוירוטרסמיטרים-
מולקולות כימיות המופרשות מקצהו של תא אחד
ונקלטות באמצעות קולטנים בתא השני.

 

חשיפה לחומרים רעילים אף היא סיבה לפגיעה עצבית ( נוירופתיה ). לכן חשוב לברר האם הייתה חשיפה לחומרי תעשיה שונים, כגון צבעי תעשיה ועוד. רשימת החומרים התעשיתיים הגורמים לנזק לעצבים ההיקפיים ולהופעת נוירופתיה ארוכה, וחשוב לבדוק אם אכן הייתה חשיפה לחומרים שכאלה.

 לפעמים לאחר זיהום מתפתחת נוירופתיה, וזאת משום שבמעטפת העצב קיימים חומרים  דומים לאלה שבמעטפת החיידקים. הגוף יוצר נוגדנים  כדי להילחם בזיהום, אך הם  מגיבים גם נגד העצב עצמו, ופוגעים בו. בדרך כלל נוירופתיה המתפתחת כסיבוך של זיהום הינה חריפה, דהיינו מתפתחת תוך ימים-שבועות. נוירופתיה זו נקראת על שם הנוירולוגים שתארו אותה לראשונה וקרויה, Guillain-Barre syndrome (GBS) – תסמונת גיליאן ברה (ראה פרק תסמונת גיליאן ברה באתר). נוירופתיה חריפה מסוג תסמונת גיליאן ברה מאופיינת לרוב על ידי חולשת שרירים קשה, קושי בתנועה, הליכה, חולשת שרירי הפנים מופיעה בכמחצית מהחולים. חולשת שרירי הנשימה והפרעות בקצב הלב עקב פגיעה בעצבים האוטונומיים הם הסיבוכים מסכני החיים של המחלה, ואשר מחייבים אישפוז וניטור. כיום, אנו יודעים, כי טווח ההסתמנות של תסמונת גיליאן ברה הינו רחב, ולעיתים הסימפטומים הסנסורים הם העיקריים.

       בשנים האחרונות התגלה, כי אצל חלק מחולי נוירופתיה, שסיבת מחלתם לא  אובחנה, נמצא שמערכת החיסון שלהם מייצרת נוגדנים נגד העצבים. לעיתים ניתן לזהות נוגדנים התוקפים מרכיבים ידועים של העצבים ההיקפיים, בדרך כלל מדובר במרכיבים של המיאלין – המעטפת השומנית של העצבים. אך לעיתים, קיים ייצור מופרז של נוגדנים על ידי שבט בודד של תאי דם לבנים (לימפוציטים), הקרויים נוגדנים מונוקלונליים (monoclonal proteins), אשר ידוע, כי נוכחותם קשורה להופעת נוירופתיה, על אף, שלא ניתן לזהות מרכיב ספציפי בעצבים אותו הם תוקפים. במקרים כאלה, טיפול  שיוריד את רמת הנוגדנים  בדם (כמו:  תרופות המדכאות את יצירתם, או החלפת נוזל הדם, הפלסמה, המכילה את הנוגדנים) עשוי  לגרום לשיפור משמעותי במצב חולי נוירופתיה.  

    לעיתים נוירופתיה הינה תוצאה של פגם גנטי באחד ממרכיבי העצבים ההיקפיים. במקרים אלה מדובר ב נוירופתיה גנטית או תורשתית – hereditary neuropathies. השם הישן והידוע של קבוצת נוירופתיות אלה, אשר בדומה ל- GBS, נקראות על שם הנוירולוגיים שתיארו אותן לראשונה הוא:
CMT- Charcot-Marie-Tooth diseae . כיום ידועים עשרות גנים הגורמים להיווצרות נוירופתיה.  הגן השכיח ביותר בארץ ובעולם הגורם להתפתחות נוירופתיה גנטית , אחראי לייצור חלבון מסויים
(22PMP), המצוי במעטפת המיאלין –  שכבה שומנית העוטפת את שלוחות העצבים. בדרך כלל,  נוירופתיה על רקע גנטי מלווה בעיוות של כפות הרגליים: קשת גבוהה ובהונות מעוקלות.

    עדיין, על אף ההתפתחות הנכרת בהבנה ובחקר נוירופתיה, בחלק לא מבוטל של חולי נוירופתיה הסיבה אינה ידועה. במקרים אלה מדובר בנוירופתיה שסיבתה אינה ידועה, או בשמה הרפואי, נוירופתיה אידיופתית- .idiopathic neuropathy יש הסבורים, ואני בניהם, כי חלק לא מבוטל  מהנוירופתיות האידיופתיות הן על רקע גנטי, אלא שעדיין לא זוהה.


7
דלדול של שרירי הידיים בחולה עם נוירופתיה.

 

לעיתים, הפגיעה העצבית ( נוירופתיה ) אינה כתוצאה ממחלה המערבת את כל העצבים, אלה כתוצאה מפגיעה בעצב או עצבים בודדים. המצבים השכיחים לכך הן נוירופתיה עקב לחץ, כאשר הנפוצה ביותר, היא תסמונת התעלה הקרפלית- carpal tunnel syndrome. בתסמונת זו נלחץ העצב העובר בשורש כף היד (העצב המדיאני), וכתוצאה מכך, מופיעות הפרעות תחושתיות: תחושת נימול, תחושת רדימות, כאבים, באיזור עליו הוא אחראי- אצבעות I, II,III וצד אחד של אצבע IV (אם כי, רוב החולים אינם מדווחים על פיזור טיפוסי של הפרעת התחושה). התופעה שכיחה יותר בקרב נשים, ופעמים קרובות מופיעה בלילה ומעירה  משינה עקב תחושת הרדימות, נימול (נמלולים) והכאבים ביד, וגורמת לצורך ולנער את היד. עם התקדמות הלחץ נגרמת חולשת שרירים וקושי לתפקד עם היד. חשוב ביותר לאבחן מצב זה, מאחר שהטיפול פשוט יחסית- ניתוח לשחרור העצב. חשוב גם לטפל בשלב מוקדם על מנת למנוע נזק בלתי הפיך לעצב. לא פחות חשוב, לוודא שאכן זו הסיבה לסימפטומים, וכי אין מדובר ב נוירופתיה מפושטת או בלחץ עצבי כתוצאה מבעיה בחוליות הצוואר. האבחון המדוייק נעשה על ידי בדיקה נוירולוגית ובדיקת ההולכה העצבית - בדיקת EMG (ראה פרק בדיקת EMG באתר). 
       הסימפטומים התחושתיים של נוירופתיה הם השכיחים והמציקים ביותר. בדרך כלל הם מורגשים –כאמור - תחילה באזורים המרוחקים בגוף: בכפות הרגליים והידיים. החולים מרגישים דקירות, מתלוננים על הירדמות בעור, נימול (נמלולים, נמלול), הרגשה של שריפה או בעירה, עקצוצים, תחושת לחץ, תחושה קור או חום ועוד. ישנם חולים שמתלוננים על כך שכשהם הולכים הם מרגישים כאילו הם  דורכים על סיכות או אבנים. יש החשים זרמים או הרגשה שהעור בגפיים מתוח. הכאב, סימפטום שכיח של נוירופתיה, הוא יכול להיות חד, עמום או שורף.  הוא מופיע ספונטנית או עקב גירוי לעור כמו מגע או דריכה, ולעיתים הוא מציק יותר בלילה. לעיתים מגע עדין של סדין או בגד נתפש ככואב ולא נעים. מכאן, שכאבים בלתי מוסברים ברגליים או בידיים יכולים לנבוע ממחלה של עצבי  הגפיים. בנוסף, חולשת שרירים, עלולה אף היא להיגרם עקב נוירופתיה. חולשת שרירי הרגליים תתבטא בקשיי הליכה, אי יציבות בהליכה, כף רגל שמוטה. חולשת שרירים בידיים תתבטא בקושי לבצע פעולות עדינות בידיים, כגון: כתיבה, אחיזת חפצים וכו, (ראה פרק חולשת שרירים באתר).
main pic2
מערכת העצבים ההיקפית: רשת סיבים הפזורה
בכל חלקי הגוף ואחראית על התקשורת בין
חלקי הגוף השונים למערכת העצבים המרכזית.
נוירופתיה היא מונח כללי לקבוצה גדולה ומגוונת
של מחלות הפוגעות ברשת זו.

איך מאבחנים נוירופתיה?

       איבחון נוירופתיה מתבצע  על ידי בדיקת נוירולוג. הבדיקה כוללת לקיחת אנמנזה (היסטוריה רפואית) מלאה, ובפרט התמקדות על אופי הסימפטומים הנוירולוגיים. השלב השני הוא הבדיקה הנוירולוגית הכוללת בדיקת המערכות הנוירולוגיות השונות, כגון: בדיקת התחושה- מגע, טמפרטורת גוף, ויברציות ועוד, כוח השרירים, ההחזרים הגידיים ועוד.
בנוסף, במידה ואכן מתבסס החשד, כי מדובר בבעיה של העצבים ההיקפיים ( נוירופתיה ), מבצעים בדיקת הולכה עצבית (בדיקת EMG): מגרים חשמלית את העצב הנבדק ובודקים את התקדמות הפוטנציאל החשמלי, לאורך העצב. לבדיקת ההולכה העצבית (בדיקת EMG ) – חשיבות מכרעת באבחון נוירופתיה (ראה פרק בדיקת EMG באתר). מטרת בדיקת EMG היא לאבחן קיום נוירופתיה וכן באיזה סוג נוירופתיה מדובר, למשל, האם מדובר בנוירופתיה הנגרמת כתוצאה מפגיעה במעטפת המיאלין ( נוירופתיה דמיאלינטיבית) או כתוצאה מפגיעה בעצב עצמו ( נוירופתיה אקסונלית). יש לכך חשיבות רבה מבחינה טיפולית, מאחר שהסיבות לשתי הקבוצות של נוירופתיה שונות. חשוב לציין, כי לא תמיד בדיקת ההולכה העצבית ( בדיקת EMG ) רגישה דיה באבחון נוירופתיה, ויתכנו מקרים בהם הבדיקה לא תאבחן קיום נוירופתיה. הדבר קורה בשלבים תחיליים של נוירופתיה או כאשר מדובר ב נוירופתיה, אשר פוגעת בעיקר בסיבי העצב בעלי הקוטר הקטן. במקרים אלה, ניתן להיעזר בבדיקות, אשר הוכנסו לאחרונה לשימוש, וכוללות:
א.  בדיקת תחושתית כמותית (QST-quantitative sensory testing)- מחברים את החולה למחשב ומספקים לו גירויים של חום וקור או רטט בעוצמות שונות. החולה מתבקש לומר מתי הוא מרגיש שינוי בטמפרטורה או בתנודה. על פי תשובותיו מגדירה התוכנה את סף הגירוי שלו,  ולפיו ניתן לקבוע האם מדובר בחולה נוירופתיה.
ב. ביופסיה של העור לאבחון נוירופתיה - לוקחים דגימה קטנטנה מהעור באמצעות מחט, צובעים אותה וסופרים את קצות העצבים שבה. נוירופתיה מאובחנת כאשר צפיפות קצות העצבים העוריים נמוך מערכים סטנדרטים מקובלים.

 

לעיתים רחוקות יש צורך בביצוע ביופסית עצב לצורך אבחון נוירופתיה. יצויין, כי ברוב המכריע של חולי נוירופתיה אין צורך בביצוע הביופסיה, מאחר שניתן להגיע לאבחנה באמצעים לא פולשניים, והביופסיה אינה תורמת רבות. קיימת הצדקה לביופסית עצב כשמדובר בחולה עם נוירופתיה קשה, המתקדמת במהירות, ואשר סיבתה אינה ברורה, או כאשר יש חשד לתהליך שניתן לזהותו בביופסיה, כגון: דלקת- בפרט בכלי הדם (הקרויה וסקוליטיס), הסננה של תהליכים ממאירים, שקיעת משקעים בעצבים ועוד. כאמור, הביופסיה הינה תהליך פולשני. בדרך כלל  "מקריבים" עצב תחושתי ברגל , דבר הגורם לחסר תחושה מקומי, ועלול אף לגרום לכאב. כפי שצויין, יש מקום לביופסיה לעיתים נדירות.

2
העצבים לאורך הרגל: בנוירופתיה הפגיעה
היא בדרך כלל בקצות העצבים.

 

נוירופתיה - טיפול


       הטיפולים בחולי נוירופתיה מגוונים ונגזרים מהסיבה למחלה. במידה ומדובר בחולי נוירופתיה, אשר להם סיבה ברורה לפגיעה העצבית ( נוירופתיה ), כמו:  סוכרת, חוסר ויטמינים וכו',  מומלץ  לטפל במחלה הראשונית. אם מחלת העצבים ( נוירופתיה ) נובעת מתגובה של המערכת החיסונית נגד מערכת העצבים, יש לשקול מתן טיפולים המדכאים את המערכת החיסונית, לדוגמא: סטרואידים, תרופות ציטוטוקסיות, החלפת הפלסמה ומתן נוגדנים תוך ורידית  (IVIG). יש לשקול כל מקרה לגופו, ובפרט לשקול האם תופעות הלוואי של הטיפול מצדיקות את השימוש בו או שמא רצוי לטפל רק בסימפטומים. יש חשיבות רבה להגיע לאבחנה המדוייקת בכל חולה עם נוירופתיה, ולאתר את הסיבה לפגיעה העצבית ( נוירופתיה ) הן מהסיבה הטיפולית והן מן האפשרות לחזות את התקדמות המחלה.

7
קצות העצבים בכפות הרגליים: לרוב כפות הרגליים
הם האזורים הנפגעים בנוירופתיה.
הסימפטומים השכיחים הם תחושת שריפה,
נימול, רדימות, כאב, דקירות, חום וקור.

טיפול בכאב הנוירופתי

 בכאבים של נוירופתיה (כאב נוירופטי – ראה פרק כאב נוירופטי באתר) ניתן לטפל במיגוון צורות: מלבד משככי כאבים רגילים, ישנן תרופות המיועדות להפחתת כאב  נוירופטי (כאב שמקורו הוא מחלת העצבים עצמם). למשל - תרופות ממשפחת הטריציקליים. תרופות אלה פותחו במקור נגד דיכאון, אולם מסתבר שיש להן השפעה טובה מאד נגד כאב בחולי נוירופתיה. קבוצה נוספת של תרופות היעילות בהקלה על כאב  נוירופתיה  הן תרופות נוגדות כפיון (אפילפסיה). תרופות אלה מדכאות את מעבר הגירויים החשמליים בעצבים, ובכך מפחיתות את הכאב. טיפול נוסף הוא על ידי משחה שמופקת מפלפל חריף,  ואשר גורמת לירידה בכמות החומרים שאחראים להעברת תחושת הכאב בעצבים. יש למרוח את המשחה מספר פעמים ביום, והשפעתה נגד הכאבים מתחילה רק לאחר שבועיים עד שלושה שבועות. חשוב לציין, כי משחה זו עלולה לגרום להחמרת הכאבים בתחילת השימוש. בשנים האחרונות נוספו תרופות חדשות לטיפול בכאב נוירופטי. לעיתים, תרופה בודדת אינה יעילה דיה בהפחתת הכאב, ואז יש מקום לטפל בשילוב של תרופות, אשר נמצא יעיל יותר.


סימפטומים אופיינים לנוירופתיה

מוטורים

תחושתיים

דלדול שרירים:

השרירים נעשים רזים ומאבדים מנפחם.
בנוירופתיה לרוב השרירים שנפגעים ראשונים
הם השרירים המרוחקים: שרירי כפות הרגליים,
השוקיים וכפות הידיים.

חולשת שרירים:

קושי בפעילות מוטוריות עדינות בידיים, כגון: כתיבה,
כפתור כפתורים, פתיחת בקבוק, נעילת מנעול,
אחיזת חפצים בידיים וכו'.
מעורבות של שרירי הרגליים תגרום לקשיי הליכה,
כפות רגליים צנוחות (קושי ליישר את הקרסוליים) וכו'

התכווצויות כואבות בשרירים
(muscle cramps)

התכווצויות עדינות בשרירים (פסיקולציות):

אופייניות יותר למחלות הנוירון המוטורי
(כגון ALS) אך תתכנה גם בנוירופתיה

תחושות לא תקינות:

שריפה, צריבה, חום, קור, נימול,
דקירות, זרמים, רדימות.

תחושה של מתח או לחץ בפרט בכפות הרגליים
(כאילו כפות הרגליים נתונות בגרביים לוחצות)

בעת הליכה תחושה שדורכים על אבנים או סיכות.

ירידה בתחושה

כאב: לרוב בעל אופי שורף, אך יכול להיות חד,
דוקר, לוחץ, תחושת זרם.

רגישות יתר:

כל מגע קל, למשל של בגד או סדין,
גורם לתחושה כואבת ובלתי נעימה.

ברוב הנוירופתיות הפגיעה הינה בשרירים
המרוחקים: שרירי כפות ידיים,
כפות הרגליים והשוקיים.
קיימים סוגי נוירופתיה, כגון נוירופתיות דלקתיות,
אשר בהן תתכן פגיעה גם בשרירים הגדולים,
כגון: כתפיים, ירכיים, אגן וכו'.

הסימפטומים התחושתיים יכולים להיות ספונטניים,
דהיינו: הופעת כאב , נימול, שריפה וכו' ללא כל גירוי
חיצוני או כתוצאה מגירוי, דהיינו, כל גירוי
שאינו כואב גורם לכאב ואי נוחות.

הסימפטומים יכולים לערב כל איזור על פני העור,
אך שכיחים בכפות הרגליים והידיים.

לפרטים נוספים או לשאלות הנכם מוזמנים להיכנס לפורום נוירולוגיה

ייעוץ ע"י ד"ר רון דבי מזכה בהחזר כספי ע"י הביטוחים המשלימים של כל קופות החולים (כללית מושלם, מכבי זהב, מאוחדת עדיף ושיא, לאומית זהב) וביטוחי בריאות פרטיים.
(בהתאם לתקנון הגופים המבטחים)
מנהל ועורך רפואי- ד"ר רון דבי, מומחה לנוירולוגיה ולמחלות עצבים ושרירים
  מרפאת מומחים Top Medical רח' מדינת היהודים 89 הרצליה טל:09-9509697, פקס: 0732599099

כל הזכויות שמורות לד"ר רון דבי נוירולוג, מומחה לנוירולוגיה