buffer right
buffer right

בדיקת הולכה עצבית - EMG בדיקת

בדיקת EMG - בדיקת הולכה עצבית

בדיקות אלקטרופיזיולוגית

 

בדיקות אלה הן אבן הבסיס לאבחון מחלות או פגיעות של מערכת העצבים ההיקפית והשרירים.

חשוב לציין, כי מדובר בשתי בדיקות נפרדות:
א. בדיקת הולכה עצבית : NCT- nerve conduction tests
ב. בדיקת EMG (בדיקת השרירים): electromyography – EMG

לעיתים קרובות, משתמשים במונח בדיקת EMG כשם כללי עבור שתי הבדיקות (בדיקת הולכה עצבית ובדיקת השרירים, דהיינו בדיקת EMG), אך כפי שצויין, יש להבחין בין שתי הבדיקות: הראשונה, בדיקת הולכה עצבית - משמשת להערכת תפקוד העצבים והשניה, בדיקת EMG -לבדיקת השרירים. בדיקות אלה נקראות גם בדיקות אלקטרופיזיולוגיות, דהיינו בדיקות המודדות את הפעילות החשמלית בעצבים או בשרירים כמדד לפעילות הפיזיולגית שלהם. בדיקת הולכה עצבית ובדיקת EMG משלימות אחת את השניה, אך לא תמיד יש הכרח לבצע את שתיהן. כאשר מדובר בבעיה עצבית, לעיתים קרובות יש לבצע את שתי הבדיקות: בדיקת EMG ובדיקת הולכה עצבית – וזאת משום שפגיעות בעצבים עלולות לגרום לשינויים בשרירים, אשר ניתנים להערכה בבדיקת EMG. כאשר מדובר במחלות שריר ראשוניות, לא תמיד יש הכרח בבדיקת ההולכה העצבית, בדיקת EMG בלבד עשויה להספיק, וזאת משום שההולכה בעצבים, אינה נפגעת בעקבות מחלות של השרירים.

 

nerve test

 

בדיקת הולכה עצבית (NCT):

בדיקה זו מעריכה את תפקוד העצבים ההיקפים. לפני שנתאר את הבדיקה, אקדים ואציין, כי לבדיקה מספר מגבלות: א. מגבלות אנטומיות- לא כל עצב ניתן לבדיקה, למשל שורשי העצבים היוצאים מחוט השדרה אינם ניתנים לבדיקה ישירה עקב מיקומם האנטומי. ב. הבדיקה מעריכה את סיבי העצבים שקוטרם גדול, כך שתתכן נוירופתיה הפוגעת בעצבים בעלי הקוטר הקטן, אשר לא תתגלה בבדיקת ההולכה העצבית.
המסקנה המתבקשת מכך היא, שבדיקת ההולכה העצבית (כמו גם בדיקת השרירים) לא תמיד מדגימה את הפגיעה במערכת העצבים ההיקפית. מכאן, שיש להתייחס לבדיקות האלקטרופיזיולוגיות בהקשר הרחב של התמונה הקלינית. בדיקות אלה הינן המשך ישיר של הבדיקה הנוירולוגית, וחובה להתייחס לתוצאותיהן בהקשר הכללי של התסמונת הנוירולוגית. יש לתכנן את הבדיקות בהתאם לתמונה הנוירולוגית והממצאים בבדיקה הנוירולוגית.

עיקרון בדיקת ההולכה העצבית (בה"ע) הוא גירוי חשמלי של העצב בנקודה מסויימת, וקליטה מאותו עצב בנקודה מרוחקת יותר או מהשריר המעוצבב על ידי העצב המגורה. בדיקת ההולכה העצבית מחולקת לשניים: א. בדיקת הולכה מוטורית- בדיקת העצבים האחראים על עצבוב השרירים והתנועה. בבדיקה זו נגרה חשמלית את העצב המוטורי ונמדוד את התגובה מהשריר אותו הוא מעצבב. ב. בדיקת הולכה סנסורית (תחושתית)- נגרה חשמלית את העצב התחושתי ונרשום את התגובה מנקודה מרוחקת באותו העצב.
יצויין, כי הגירוי החשמלי ניתן לרוב על ידי מגרה המונח
על גבי העור, ואינו כרוך בדקירה או חדירה דרך העור. הגירוי החשמלי כרוך באי נעימות מסויימת, אך ניתן להפחית במידה משמעותית את הכאב על ידי איתור מדוייק של מיקום העצב, דבר המאפשר הפחתת הזרם. מניסיוני, רוב הנבדקים עומדים בבדיקה ללא בעיה.

 

 

ראה סרטון וידאו להדגמה

 

בדיקת EMG – בדיקת השרירים:


בדיקת EMG רושמת את הפעילות החשמלית הנוצרת על ידי סיבי השריר. הדבר מבוצע על ידי החדרת מחט דקה לשריר, אשר קולטת את הפעילות החשמלית הנוצרת בקרום סיבי השריר. על ידי אנליזה ואפיון הפעילות החשמלית הנוצרת בשריר ניתן להסיק לגבי קיום מחלות הפוגעות בשרירים, ולאפיין את טיבן. חשוב לציין, כי בדיקת EMG - בניגוד לבדיקת הולכה עצבית- אינה כרוכה במתן גירוי חשמלי לשריר, אלא בקליטת הפעילות החשמלית הטבעית הנוצרת בשרירים.

אחת ממטרותיה החשובות של בדיקת EMG היא לאבחן האם הבעיה בשריר מקורה במחלה ראשונית של השרירים, דהיינו מיופתיה, או שמא מדובר בבעיה של השרירים כתוצאה ממחלה של העצבים האחראים על תפקודם. קיימים מצבים רבים, אשר בהם הפגיעה בשרירים הינה משנית למחלה של העצבים, למשל: פגיעה בשורשי העצבים על ידי פריצת דיסק בעמוד השדרה, נוירופתיה הפוגעת בעצבים המוטורים, מחלת ALS, מחלת ה- polio ועוד. קיימת חשיבות רבה לאבחן בין שני המצבים, וזאת מאחר שמדובר במחלות שונות, ויש לכך כאמור השלכות טיפוליות. לפיכך, לביצוע בדיקת EMG השלכות חשובות באבחון ובהחלטה על הטיפול במצבים השונים.
 

בדיקת EMG – בדיקת הפעילות החשמלית השרירית מבוצעת במספר שלבים:

שלב הראשון (של בדיקת EMG ) – מבוצע כאשר השריר במנוחה- בשריר תקין בדיקת EMG לא תרשום כל פעילות חשמלית משריר במנוחה. קיום פעילות חשמלית במנוחה, הקרויה פעילות ספונטנית, מעידה בדרך כלל על בעיה בעצבוב סיבי השריר. בדיקת EMG יכולה להדגים מספר סוגים של פעילויות חשמלית במנוחה, אשר כאמור כולן אינן תקינות: פיברילציות (fibrilations)- מקורן בפעילות של סיבי שרירי בודדים. באופן נורמלי, תא עצב אחד מעצבב קבוצה גדולה של סיבי שריר- הקרויה היחידה המוטורית- וזו יחידת הפעולה הקטנה ביותר בשריר. סיבי שריר בודדים אינם אמורים להתכווץ באופן עצמאי, אלא רק בהוראת העצב, ואז הם יופעלו בקבוצות (היחידות המוטוריות). לפיכך פעילות של סיב שריר בודד- אשר מבחינה חשמלית נקראת פיברילציה- מעידה על ניתוק בין סיב השריר לעצב שלו, כך שלמעשה אותו סיב שריר השתחרר מהבקרה העצבית ומתכווץ באופן ספונטני. כצפוי פיברילציות מאפיינות בעיקר תהליכים עצביים- נוירוגנים- אשר בהם יש הרס של תאי העצב, אך הן יכולות להופיע גם במחלות ראשוניות של השריר. בדיקת EMG תדגים פיברילציות כפוטנציאלים חשמליים קצרים ואקראיים. פעילות ספונטנית אחרת היא הפסיקולציה (fasciculation). כאן מדובר בהפעלה של יחידה מוטורית שלמה, באופן אקראי. מכאן, שפסיקולציות תהיינה תמיד ממקור עצבי. בניגוד לפיברילציות, אשר נובעות מהתכווצות סיב שריר בודד, הרי שפסיקולציות מקורן בקבוצה גדולה של סיבי שריר (ביחידה המוטורית), לעיתים מאות סיבי שריר, ולעיתים הן מתבטאות בקפיצות שרירים. פסיקולציות יכולות לנבוע כתוצאה ממחלות, כגון ALS, אך לעיתים קרובות מדובר בתופעה שפירה ולא כתוצאה ממחלה. בדיקת EMG תדגים פסיקולציות כפוטנציאלים חשמליים גדולים בהשוואה לפיברילציות ואקראיים.

השלב השני (של בדיקת EMG )- רישום בזמן התכווצות מתונה של השריר. המטרה היא לאפיין את היחידות המוטוריות (Motor units) עצמן. אפיון היחידות המוטוריות הוא הבסיס לאבחנה בין מחלות שריר ראשוניות לבין מחלות עצבים. במחלות שריר היחידות המוטוריות תהיינה קטנות, וזאת משום שיש איבוד של סיבי שריר בכל יחידה. זאת בניגוד למחלות העצבים, אשר בהן יש איבוד של סיבי עצב, ולכן סיבי העצבים הנותרים מתפשטים ומעצבבים כמות גדולה יותר של סיבי שריר- דבר הגורם ליחידות מוטוריות גדולות.

השלב השלישי (של בדיקת EMG )- רישום בזמן התכווצות מקסימלית של השריר. הפרמטר הנמדד בשלב זה נקרא גיוס (recruitment), דהיינו הוא משקף את היכולת של השריר לגייס יחידות מוטוריות על מנת לייצר מקסימום כוח. בבעיות שריר ראשוניות, מאחר שכל יחידה מוטורית קטנה, על מנת להגיע למקסימום כוח על השרירי לגייס הרבה יחידות, ומכאן שהגיוס יהיה מלא זאת בניגוד לבעיות עצביות, אשר בהן קיימת ירידה של מספר היחידות המוטוריות, ואז על מנת להפיק אותה מידה של כוח אותן יחידות מוטוריות מעטות מופעלות בתדירות גבוהה. הירידה בכמות היחידות המוטוריות גורמות לירידה בגיוס. מכאן שהגיוס מהווה פרמטר נוסף וחשוב להבדלה בין מחלות שריר ראשוניות ובין מחלות עצבים.

 

לסיכום:

בדיקת EMG ובדיקת הולכה עצבית הינן כלי חשוב ביותר לאבחון בעיות ומחלות של העצבים ההיקפים והשרירים. מדובר בבדיקה הדורשת מיומנות, ידע וניסיון. יש לבצע את הבדיקה לאחר הערכה נוירולוגית של הנבדק, יש להגדיר את מטרת בדיקת EMG ובדיקת ההולכה העצבית, ולתכנן את שלבי הבדיקה בהתאם לממצאים ולחשד הקליני בכל נבדק.


 

לפרטים נוספים או לשאלות הנכם מוזמנים להיכנס לפורום נוירולוגיה

ייעוץ ע"י ד"ר רון דבי מזכה בהחזר כספי ע"י הביטוחים המשלימים של כל קופות החולים (כללית מושלם, מכבי זהב, מאוחדת עדיף ושיא, לאומית זהב) וביטוחי בריאות פרטיים.
(בהתאם לתקנון הגופים המבטחים)
מנהל ועורך רפואי- ד"ר רון דבי, מומחה לנוירולוגיה ולמחלות עצבים ושרירים
  מרפאת מומחים Top Medical רח' מדינת היהודים 89 הרצליה טל:09-9509697, פקס: 0732599099

כל הזכויות שמורות לד"ר רון דבי נוירולוג, מומחה לנוירולוגיה