טרשת נפוצה

יועץ רפואי: ד"ר רון דבי, מומחה לנוירולוגיה
הרצליה מדיקל סנטר, רח' רמת ים 7, הרצליה, טל: 9592444-09

טרשת נפוצה, Multiple sclerosis או בקיצור MS, הינה מחלה נוירולוגית חשובה, וזאת עקב שכיחותה, מהלכה הממושך, ונטייתה לתקוף אנשים צעירים. טרשת נפוצה הינה מחלה, אשר גורמות לנכות בגיל הצעיר. המחלה פורצת לרוב בגיל 20-40, אם כי היא יכולה להופיע בגיל צעיר יותר (אף בילדות) או במבוגרים.

אופן פעולת המחלה

טרשת נפוצה תוקפת את מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה), ומכאן שגורמת למגוון רב של סימפטומים, הכוללים: הפרעות תחושה: תחושת נימול (נמלול), רדימות, ירידה בתחושה, תחושת שריפה, זרמים, כאבים, רגישות יתר ועוד; הפרעות מוטוריות: חולשת שרירים, קשיי הליכה, אי יציבות בהליכה, חולשת רגליים, קושי בפעילות עם הידיים (כגון: אחיזת חפצים, כפתור כפתורים, פעולות עדינות עם הידיים, וכו'), הפרעות בקואורדינציה, הפרעות ראיה: ירידה בחדות הראיה, טשטוש ראיה, ראיה כפולה; ליקויים בדיבור: שינוי בגוון הקול, דיבור לא מובן. אי שליטה על הסוגרים: בריחת שתן או קושי בהטלת שתן.

סימנים לטרשת נפוצה

דלקת של עצב הראיה , optic neuritis, שכיחה בקרב חולי טרשת נפוצה, ועלולה להיות הסימן הראשון של טרשת נפוצה. דלקת של עצב הראיה גורמת לטשטוש ראיה עד כדי עיוורון בעין אחת. לעיתים הדבר מלווה בכאב בעת הנעת העין. ראיה כפולה (Diplopia) שכיחה אף היא בקרב חולי טרשת נפוצה, ונובעת עקב פגיעה במנגנוני העצבים המניעים את גלגל העין.

ברוב המקרים טרשת נפוצה מאופיינת במהלך גלי, דהיינו התלקחויות והפוגות, מהלך הקרוי: relapsing-remitting. הדבר מתבטא בהופעה של ליקוי נוירולוגי כזה או אחר, כגון: ליקוי בתחושה, חולשה שרירים, כפל ראיה, טשטוש ראיה וכו', הנמשך ימים עד שבועות ספורים וחולף. המהלך הגלי אופייני בפרט בשלבים הראשונים של טרשת נפוצה. לעיתים הסימפטומים הנוירולוגים הראשונים קלים, ועלולים להתבטא הפרעת תחושה שחולפת תוך מספר ימים, למשל: תחושת נימול, עקצוצים, רדימות, זרמים וכו', עד כדי כך שמתעלמים מהם. בחלק קטן של החולים המחלה פורצת כבר בתחילתה באופן פרוגרסיבי, דהיינו היא הולכת ומתקדמת ללא הפוגה.

סיבות להופעת טרשת נפוצה

המנגנונים והסיבות למחלה אינן ברורות לחלוטין, ולמעשה על אף המחקר הרב בנושא, טרשת נפוצה נותרה עדיין במידה רבה מחלה מסתורית ברפואה המודרנית. ידוע, כי מערכת החיסון תוקפת את מערכת העצבים המרכזית, ובפרט את המיאלין – המעטפת השומנית של העצבים (החומר הלבן). מכאן, שהטיפולים העיקריים הניתנים לחולי טרשת נפוצה מטרתם להשפיע ולדכא את פעילות מערכת החיסון. הדבר נכון הן בטיפול בהתקף חריף (בד"כ טיפול על ידי סטרואידים) או בטיפול הכרוני הקבוע שמטרתו להפחית את תדירות ההתקפים, עוצמתם וכן את הנזק המצטבר שנגרם למערכת העצבים.

סימפטומים של טרשת נפוצה

הסימפטומים (הסתמנות המחלה) של טרשת נפוצה רבים ומגוונים, ונובעים מהאיזורים במערכת העצבים, אשר נפגעו. מאחר שכמעט כל איזור במוח או בחוט השדרה עלול להיות מעורב במחלה, הרי שטווח הסימפטומים רחב מאוד. הסתמנות טרשת נפוצה יכולה לכלול את מערכות התחושה, המוטוריקה (פעילות השרירים ותנועה), הראיה, הדיבור, ההליכה, הקואורדינציה, שליטה על הסוגרים (בפרט השליטה במתן שתן), ועוד.

סימנים מקדימים – הפרעות חישה

חולשה ותחושת רדימות או נימול (נמלול) או שניהם בגפה אחת או יותר הם סימפטומים ראשוניים שכיחים, ומופיעים בכמחצית מהחולים. מגוון הפרעות תחושה הינו רחב וכולל: תחושת לחץ (מעין רצועה לוחצת) בגפיים או בגב, נמלולים, ירידה בתחושה, תחושת רדימות, תחושת שריפה או כאב, תחושת זרמים ועוד. התקפי כאב חד וחזק בפנים כתוצאה מדלקת של עצב הפנים (trigeminal neuralgia) אופיינית אף היא למחלה. כמו כן, הופעה של תחושת זרמים או נימול לאורך הכתפיים והגב בעת כיפוף הצוואר הינם סימן טיפוסי לטרשת. לעיתים, בשלבים הראשונים של טרשת נפוצה הפרעות התחושה אינן קשות וחולפות תוך מספר ימים, כך שלא אחת נוטים להתעלם מהן, ונמנעים מלפנות לרופא.

הפרעות מוטוריות

הפרעות מוטוריות (הפעלת השרירים ותנועה) מתבטאות בחולשת שרירים בגפיים או בפנים. חולשת שרירים הרגליים תגרום להפרעה בהליכה, גרירת רגל, הליכה לא יציבה, נטייה ליפול, קושי לעלות מדרגות לרוץ וכו'. חולשה של שרירי הידיים תתבטא בקושי בפעילות בידיים, למשל בפעילות עדינות: כתיבה, כפתור כפתורים, אחיזת חפצים וכו', ובפעולות גסות יותר, כגון: הרמת חפצים, הרמת היד מעלה וכו'. דלקת של חוט השדרה, מצב הקרוי מיאליטיס (myelitis) תתבטא בחולשה של הרגליים (paraparesis) או של הידיים והרגליים, דהיינו של ארבע הגפיים (quadriparesis); ירידה בתחושה או תחושה לא תקינה מתחת לאיזור הפגיעה בחוט השדרה (רגליים או ידיים ורגליים); אי שליטה על הסוגרים המתבטאת לרוב בבריחת שתן או קושי במתן שתן.

הפרעות נוספות

מעורבות של גזע המוח והמוח הקטן (cerebellum) תגרום לורטיגו (vertigo), סחרחורת סיבובית – תחושה שהכל מסתובב או שהאדם עצמו מסתובב, ליקוי בקואורדינציה העלול להתבטא בהליכה לא יציבה (אטקסיה) – הליכה מתנדנדת על בסיס רחב, נטייה ליפול, וכן פגיעה בעצבים היוצאים מגזע המוח, ואשר מעצבבים את שרירי הדיבור, הבליעה, הפנים, והשרירים המניעים את העיניים. הסימפטומים של פגיעה כזו יהיו לפיכך שינוי בגוון הקול, קשיים בדיבור, דיבור לא מובן, קשיי בליעה, סטייה של זווית הפה, עיוות בפנים, ראיה כפולה.

דלקת של עצב הראיה, optic neuritis, הינה תופעה שכיחה ביותר בקרב חולי טרשת נפוצה, והיא הסימפטום הראשון של המחלה בקרוב לרבע מהחולים. חשוב לזכור, כי עצב הראיה הוא למעשה שלוחה של המוח, והוא חלק ממערכת העצבים המרכזית, וזאת הסיבה שהוא נפגע במחלה התוקפת את מערכת העצבים המרכזית. דלקת של עצב הראיה גורמת לירידה בחדות הראיה בעין אחת עד כדי אובדן מוחלט של הראיה באותה עין לרוב תוך מספר ימים. בתחילה הראיה בעין נעשית מטושטשת ולא חדה, ובהמשך הראיה ממשיכה להתדרדר. לעיתים קרובות בימים טרם הירידה בראיה חשים כאב באיזור ארובת העין המחמיר בעת הנעת העין או לחץ על גלגל העין. בדרך כלל, רוב הלוקים בדלקת של עצב הראיה מחלימים, דהיינו הראיה חוזרת ומשתפרת. בכמחצית מהחולים ההחלמה מלאה לחלוטין, ובחלק גדול קיים שיפור משמעותי.

טרשת נפוצה – גורמים מזרזים

מחקרים שונים דווחו על קשר בין אירועים מסוימים, כגון: זיהום, טראומה והריון, ובין התפרצות או החמרה של טרשת נפוצה. בעבודות שונות נמצא, כי זיהומים וירליים, בפרט זיהומים בדרכי הנשימה ומערכת העיכול קדמו להופעת התפרצות טרשת נפוצה ב – 5-50% מהחולים. במהלך ההריון קיים דיכוי יחסי של מערכת החיסון. יש לזכור, כי מערכת החיסון של האישה מזהה את העובר כגורם זר, ולכן על מנת למנוע דחייה של העובר קיימת ירידה יחסית בפעילות מערכת החיסון. זאת הסיבה שבשליש האחרון של ההריון קיימת ירידה בכמות ההתפרצויות של טרשת נפוצה, אך בתקופה שלאחר הלידה אחוז ההתלקחויות עולה משמעותית.

טרשת נפוצה – מהלך

מהלך טרשת נפוצה שונה מחולה לחולה. ברוב החולים מהלך המחלה מאופיין בהתקפים והפוגות (relapsing remitting), דהיינו הופעה של חסר נוירולוגי העלול להימשך ימים או שבועות, אשר חולף או משתפר מאוד, ואחריו תקופת רגיעה עד להתקף הבא. תדירות ההתקפים וחומרתם שונה מחולה לחולה. עם התקדמות המחלה המהלך עלול להשתנות, ובמשך השנים להפוך למהלך מתקדם ורציף ללא הפוגות. בחלק קטן מחולי טרשת נפוצה המחלה פורצת באופן מתקדם ורציף ללא הפוגות כבר בתחילתה. הנכות הנוירולוגית תלויה כמובן בתדירות ההתקפים, חומרתם ומידת הפגיעה העצבית המצטברת. ישנם חולים שיסבלו מהתקפים בודדים במהלך חייהם וינהלו אורח חיים תקין, לעומתם, ישנם כאלה, אשר סובלים מהתקפים תכופים וקשים או ממהלך מהיר ומתקדם, ואשר יפתחו נכות נוירולוגית קשה, ויזדקקו לטיפול תומך.

שכיחות ותפוצה

טרשת נפוצה תוקפת בעיקר נשים צעירות

שכיחות טרשת נפוצה בקרב נשים הינו פי 3-2 יותר מגברים. בכשני שליש מהחולים טרשת נפוצה מתחילה בין הגילאים 20 ל- 40 שנים. ביתר החולים בגיל צעיר יותר, ובמיעוט המקרים בגיל מבוגר.

שכיחות טרשת נפוצה משתנה בהתאם למיקום הגיאוגרפי

באיזורים חמים שכיחות טרשת נפוצה נמוכה, והיא הולכת ועולה ככל שמתרחקים מקו המשווה צפונה.

באיזורים סביב קו המשווה שיעור טרשת נפוצה נע בסביבות חולה אחד ל- 100,000 אנשים מהאוכלוסיה הכללית.

במדינות צפוניות, כגון: קנדה או צפון אירופה שכיחות המחלה היא הגבוהה ביותר ומגיעה עד כדי 80 חולים ל- 100,000 אנשים.

במדינות דרום אירופה או המזרח התיכון טרשת נפוצה פוגעת בכ- 20-6 מתוך 100,000 אנשים. ביפן למשל שכיחות טרשת נפוצה נמוכה בהשוואה לאיזורים גאוגרפיים מקבילים בעולם.

בארה"ב הסיכוי של האוכלוסיה ממוצא אפריקאי ללקות במחלה נמוכים בהשוואה לאוכלוסיה הלבנה, אם כי, גם באוכלוסיה ממוצא אפריקאי קיימת חשיבות של המיקום הגיאורפי. הדבר מצביע על חשיבותם של גורמים סביבתיים בהתפתחות טרשת נפוצה ללא קשר לגזע.

מחקרים הראו שאנשים שהיגרו ממדינות בעלות סיכון גבוהה לפתח טרשת נפוצה למדינות בעלות סיכון נמוך, שמרו לפחות באופן חלקי על הסיכון של ארץ מוצאם. הדבר תואר במהגרים אירופאים בדרום אפריקה ובישראל.

בנוסף העלו המחקרים, כי אנשים שהיגרו בגיל צעיר יחסית (מתחת לגיל 15) השוו את סיכוייהם לפתח טרשת נפוצה לזו של המדינה אליה היגרו, זאת בניגוד למהגרים בגיל מבוגר יותר, אשר שמרו על רמת הסיכון של ארץ מוצאם. ממצאים אלה תומכים אף הם בחשיבות הרבה של גורמים סביבתיים בהתפתחות טרשת נפוצה. לא מן הנמנע, כי לחשיפה למזהמים מסויימים (כגון, וירוסים) בגיל ילדות, תפקיד בהתפתחות טרשת נפוצה בעתיד. ישנן מספר עבודות שהראו, כי באיזורים כפריים הסיכויים לפתח טרשת נפוצה גבוהים בהשוואה לאיזורים עירוניים.

טרשת נפוצה קשורה בגורמים גנטיים

בנוסף לחשיבותם של גורמים סביבתיים בהתפתחות טרשת נפוצה, קיימת חשיבות רבה גם לגורמים גנטיים. לעיתים טרשת נפוצה מופיעה במספר בני משפחה. כמו כן, הסיכוי של קרובי משפחה של חולי טרשת נפוצה ללקות במחלה גדול באופן משמעותי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ומגיע על פי מספר מחקרים עד כדי 15%. בעבודות שבדקו את שכיחות המחלה בקרב תאומים זהים (תאומים בעלי מטען גנטי זהה), ראו, כי במידה ואחד מהתאומים לקה במחלה, הסיכוי של התאום השני לפתח טרשת נפוצה היה כשליש (34%)! זאת בהשוואה ל- 4% כשמדובר בתאומים שאינם זהים. ממצא זה מעיד על כך, שגורמים גנטיים משחקים תפקיד חשוב בגרימת טרשת נפוצה. עדות נוספת לחשיבות הגורמים הגנטיים הוא הקשר בין הביטוי של חלבונים מסויימים מקבוצת ה- HLA והסיכוי לפתח טרשת נפוצה.

מנגנונים וסיבות

טרשת נפוצה מאופיינת בפגיעה במיאלין – המעטפת השומנית המצפה את שלוחות תאי העצבים- ומהווה למעשה את החומר הלבן במערכת העצבים, וזאת משום הצבע הלבן האופייני לשומנים. עם התקדמות המחלה מופיעה לרוב פגיעה גם בתאי העצבים עצמם.

למרות עשרות שנות מחקר, טרשת נפוצה נותרה עדיין במידה רבה מחלה מסתורית, והסיבות והמנגנונים האחראים להתפתחותה עדיין רחוקים מלהיות ברורים. ברם, קיימות עדויות רבות לגבי תפקידם של גורמים סביבתיים, זיהומיים, גנטיים, וחיסוניים בהתפתחות טרשת נפוצה.

מחקרים אפידמיולוגיים הראו שהן נטייה גנטית והן השפעה סביבתית חשובות בהתפתחות והתפרצות טרשת נפוצה. הקשר בין המיקום הגיאוגרפי ושכיחות טרשת נפוצה – שכיחות גבוהה של טרשת נפוצה באזורים צפוניים וקרים – מעיד על גורם סביבתי ברור. אחת התיאוריות טוענת שחשיפה לזיהומים, בפרט זיהומים וירליים מסוימים, בגיל צעיר גורמת למצב של רגישות יתר של מערכת החיסון ולהתפתחות תגובה אוטואימונית (מצב שבו מערכת החיסון תוקפת את איברי הגוף) בעתיד. בנוסף קיימות ראיות להימצאות מרכיבים וירליים בנגעים הטרשתיים. מדובר בקשר לא ישיר, מאחר שעד עתה לא זוהה בוודאות וירוס או גורם מזהם ספציפי האחראי להתפרצות טרשת נפוצה.

טרשת נפוצה וויטמין D

במחקר אחר נמצא קשר בין רמה נמוכה של ויטמין D והתפרצות טרשת נפוצה. כידוע, תהליך ייצור של ויטמין D מצריך חשיפה לשמש. באזורים צפוניים קרים, החשיפה לשמש מועטה, ולכן גם רמת ויטמין D נמוכה. במחקר האמור, הקשר בין רמה נמוכה של ויטמין D וסיכון מוגבר לפתח טרשת נפוצה נמצא רק בנשים.

טרשת נפוצה והמערכת החיסונית

קיימות עדויות רבות בנוגע לתפקיד החשוב של מערכת החיסון בהיווצרות טרשת נפוצה. ניתן למצוא נוגדנים כנגד חלבוני מיאלין שונים בדמם ובנוזל השדרה של חולי טרשת נפוצה. כמו כן, הראו שאצל חולי טרשת נפוצה תאי דם לבנים (לימפוציטים) מגיבים כנגד חלבוני מיאלין. קיימות עדויות ברורות להפעלה של תהליך דלקתי, כולל הפרשה של חומרים מתווכי דלקת (כגון: אינטרלאוקינים, אינטרפרונים ועוד). יתרה מזאת, הטיפולים, אשר הוכחו כיעילים לחולי טרשת נפוצה הם כאלה המשפיעים ומווסתים את פעילות מערכת החיסון. עובדה זאת, אף היא מצביעה על כך שלמערכת החיסון תפקיד מרכזי בהיווצרות המחלה.

מעטפת המיאלין מהווה למעשה מעין בידוד חשמלי סביב שלוחות העצבים, ושלמותה חשובה ביותר להולכה החשמלית התקינה בעצבים. כאמור, בחולי טרשת נפוצה מערכת החיסון תוקפת את המיאלין, ובכך נפגעת ההולכה העצבית. בניגוד לתאי העצב עצמם, אשר הינם חסרי יכולת חלוקה והתחדשות, הרי שהתאים המייצרים את המיאלין (תאי גליה מסוג אוליגודנטרוציטים) מסוגלים לחדש את ייצורו. לכן, כל עוד שמדובר בנזק למיאלין בלבד קיימת אפשרות של ייצור מחודש של מיאלין, אשר יביא לשיפור במצב החולה. אחת הבעיות המרכזיות במחלות דמיאלינטיביות (מחלות, אשר פוגעות באופן ראשוני במיאלין כגון: טרשת נפוצה) היא שעם הזמן או בעקבות תהליך דלקתי משמעותי נגרמת פגיעה גם לתאי העצב עצמם. במקרים אלה יכולת ההתאוששות של הרקמה העצבית מוגבלת ביותר, והסיכוי לנזק נוירולוגי קבוע גדל.

טרשת נפוצה -התקפים והפוגות

חשוב לציין, שברוב המקרים טרשת נפוצה מתחילה בהתקפים והפוגות. מכאן, שהתהליך הדלקתי מסתיים לרוב מאליו, ולכן גם הסימפטומים חולפים, ומופיעה הפוגה עד להתפרצות הבאה של התהליך הדלקתי. במיעוט החולים, טרשת נפוצה מתקדמת באופן רציף ללא הפוגה כבר מתחילתה. הטיפולים הניתנים למחלה (ראה פרק טיפול) נמצאו יעילים רק בחולים עם מהלך של התפרצויות והפוגות (relapsing remitting), כאשר אין למעשה מידע רב לגבי יעילות הטיפולים בחולים עם מהלך מחלה מתקדם ורציף כבר בתחילה.

טיפול

טרשת נפוצה מאופיינת בפגיעה במיאלין – המעטפת השומנית המצפה את שלוחות תאי העצבים- ומהווה למעשה את החומר הלבן במערכת העצבים, וזאת משום הצבע הלבן האופייני לשומנים. עם התקדמות המחלה מופיעה לרוב פגיעה גם בתאי העצבים עצמם.

למרות עשרות שנות מחקר, טרשת נפוצה נותרה עדיין במידה רבה מחלה מסתורית, והסיבות והמנגנונים האחראים להתפתחותה עדיין רחוקים מלהיות ברורים. ברם, קיימות עדויות רבות לגבי תפקידם של גורמים סביבתיים, זיהומיים, גנטיים, וחיסוניים בהתפתחות טרשת נפוצה.

מחקרים אפידמיולוגיים הראו שהן נטייה גנטית והן השפעה סביבתית חשובות בהתפתחות והתפרצות טרשת נפוצה. הקשר בין המיקום הגיאוגרפי ושכיחות טרשת נפוצה – שכיחות גבוהה של טרשת נפוצה באזורים צפוניים וקרים – מעיד על גורם סביבתי ברור. אחת התיאוריות טוענת שחשיפה לזיהומים, בפרט זיהומים וירליים מסוימים, בגיל צעיר גורמת למצב של רגישות יתר של מערכת החיסון ולהתפתחות תגובה אוטואימונית (מצב שבו מערכת החיסון תוקפת את איברי הגוף) בעתיד. בנוסף קיימות ראיות להימצאות מרכיבים וירליים בנגעים הטרשתיים. מדובר בקשר לא ישיר, מאחר שעד עתה לא זוהה בוודאות וירוס או גורם מזהם ספציפי האחראי להתפרצות טרשת נפוצה.

במחקר אחר נמצא קשר בין רמה נמוכה של ויטמין D והתפרצות טרשת נפוצה. כידוע, תהליך ייצור של ויטמין D מצריך חשיפה לשמש. באזורים צפוניים קרים, החשיפה לשמש מועטה, ולכן גם רמת ויטמין D נמוכה. במחקר האמור, הקשר בין רמה נמוכה של ויטמין D וסיכון מוגבר לפתח טרשת נפוצה נמצא רק בנשים.

קיימות עדויות רבות בנוגע לתפקיד החשוב של מערכת החיסון בהיווצרות טרשת נפוצה. ניתן למצוא נוגדנים כנגד חלבוני מיאלין שונים בדמם ובנוזל השדרה של חולי טרשת נפוצה. כמו כן, הראו שאצל חולי טרשת נפוצה תאי דם לבנים (לימפוציטים) מגיבים כנגד חלבוני מיאלין. קיימות עדויות ברורות להפעלה של תהליך דלקתי, כולל הפרשה של חומרים מתווכי דלקת (כגון: אינטרלאוקינים, אינטרפרונים ועוד). יתרה מזאת, הטיפולים, אשר הוכחו כיעילים לחולי טרשת נפוצה הם כאלה המשפיעים ומווסתים את פעילות מערכת החיסון. עובדה זאת, אף היא מצביעה על כך שלמערכת החיסון תפקיד מרכזי בהיווצרות המחלה.

מעטפת המיאלין מהווה למעשה מעין בידוד חשמלי סביב שלוחות העצבים, ושלמותה חשובה ביותר להולכה החשמלית התקינה בעצבים. כאמור, בחולי טרשת נפוצה מערכת החיסון תוקפת את המיאלין, ובכך נפגעת ההולכה העצבית. בניגוד לתאי העצב עצמם, אשר הינם חסרי יכולת חלוקה והתחדשות, הרי שהתאים המייצרים את המיאלין (תאי גליה מסוג אוליגודנטרוציטים) מסוגלים לחדש את ייצורו. לכן, כל עוד שמדובר בנזק למיאלין בלבד קיימת אפשרות של ייצור מחודש של מיאלין, אשר יביא לשיפור במצב החולה. אחת הבעיות המרכזיות במחלות דמיאלינטיביות (מחלות, אשר פוגעות באופן ראשוני במיאלין כגון: טרשת נפוצה) היא שעם הזמן או בעקבות תהליך דלקתי משמעותי נגרמת פגיעה גם לתאי העצב עצמם. במקרים אלה יכולת ההתאוששות של הרקמה העצבית מוגבלת ביותר, והסיכוי לנזק נוירולוגי קבוע גדל.

חשוב לציין, שברוב המקרים טרשת נפוצה מתחילה בהתקפים והפוגות. מכאן, שהתהליך הדלקתי מסתיים לרוב מאליו, ולכן גם הסימפטומים חולפים, ומופיעה הפוגה עד להתפרצות הבאה של התהליך הדלקתי. במיעוט החולים, טרשת נפוצה מתקדמת באופן רציף ללא הפוגה כבר מתחילתה. הטיפולים הניתנים למחלה (ראה פרק טיפול) נמצאו יעילים רק בחולים עם מהלך של התפרצויות והפוגות (relapsing remitting), כאשר אין למעשה מידע רב לגבי יעילות הטיפולים בחולים עם מהלך מחלה מתקדם ורציף כבר בתחילה.

בדיקות MRI של המוח

אקטיביטק