תסמונת רגישות וכאבים מפושטים, המלווה לעיתים קרובות בעייפות

פיברומיאלגיה הוגדרה רק ב- 1990. מאחר שאין בדיקת מעבדה שיכולה לאבחן פיברומיאלגיה נחשבו עד אז החולים בה לטורדניים, ומצאו עצמם נעים מרופא לרופא ללא פתרון. גם היום לא לגמרי ברור מדוע פיברומיאלגיה מופיעה, אבל היום כבר יודעים להגדיר את הסימפטומים שלה ואת הדרכים לטפל בהם ולהקל על הלוקים בה. פיברומיאלגיה הינה מצב מתמשך המתאפיין בכאבים מפושטים, נקודות רגישות על פני העור והשרירים, הפרעה בשינה ועייפות. 

במשך 20 השנים האחרונות פיברומיאלגיה הלכה ותפסה בהדרגה מקום גבוהה כסיבה לתחלואה, וזאת עקב מודעות הולכת וגוברת בקרב הרופאים והחולים כאחד. הערכה מתונה של מספר חולי פיברומיאלגיה בארה"ב עומדת על 6-3 מיליון חולים, גילם נע בין 30-60 שנים. נשים חולות פי ארבעה יותר מגברים. בארץ מעריכים כי פיברומיאלגיה תוקפת כ- 3% מהנשים לעומת 0.5%-1% מהגברים. 

מבחינה היסטורית פיברומיאלגיה נחשבה בתחילה למחלה דלקתית של המערכת המוסקלוסקלטלית (שרירים, רקמות רכות, עצמות, פרקים) ועד 1980 כונתה בשם פיברוזיטיס, דהיינו דלקת של רקמות החיבור. כיום, פיברומיאלגיה נחשבת כמחלה אשר משפיעה בראש וראשונה על מערכת העצבים המרכזית, וזאת משום שבכל המחקרים לא נמצא תהליך הפוגע בשרירים או ברקמות הרכות, וכן אופי הסימפטומים של פיברומיאלגיה מתאים להפרעה במערכת העצבים. מאחר שחולי פיברומיאלגיה מתלוננים על כאב כרוני, הפרעות בשינה, ולעיתים קרובות שינויים במצב הרוח, ושכיחות גבוהה יותר של דיכאון הרי שההנחה היא, כי מדובר בתלונות שמקורן במערכת העצבים המרכזית. 

פיברומיאלגיה – סימפטומים

פיברומיאלגיה מאופיינת בכאבים מפושטים ומתמשכים (בעיקר בשרירים, ברקמות הרכות ובפרקים), שינה שאינה מרעננת, עייפות במהלך היום, לעיתים תחושה של לחץ או מועקה נפשית, ורגישות ללחץ בנקודות מסויימות. 
רוב חולי פיברומיאלגיה מתלוננים על כאבי שרירים מפושטים בכל הגוף המלווים בהרגשת קשיות במיוחד בשרירי הכתפיים, הגב, האגן והירכיים. בנוסף, קיימת רגישות ללחץ בלפחות 11 מתוך 18 נקודות אופייניות. מאפיין נוסף של המחלה, המשותף גם לתסמונת התשישות הכרונית (מחלת היאפים), הוא העייפות. החולים מתלוננים על כך שהשינה אינה מרעננת ועל כך שאין להם אנרגיה לעשות דברים במהלך היום. הם קמים בבוקר ומרגישים כאילו לא ישנו בלילה. סימפטומים נוספים המלווים את התסמונת הינם כאבי ראש, הרגשת נימול או דקירות בעור, כאבי בטן, שלשולים ותחושת לחץ נפשי. 
לפחות אצל מחצית מהחולים המחלה מפריעה לתפקוד היומיומי משום שהיא פוגעת בריכוז, בערנות ולא מאפשרת לחולה, שלא נרדם בלילה או מתעורר מוקדם מאוד בבוקר, לעבוד ולנהל סדר יום תקין. 

פיברומיאלגיה – שכיחות הפרעות נוספות

לעיתים קרובות פיברומיאלגיה קשורה למחלות או הפרעות נוספות. פיברומיאלגיה יכולה ללוות מחלות דלקתיות כרוניות, כגון: דלקות פרקים, לדוגמא דלקת פרקים ראומטית או מחלת לופוס. במקרים אלה פיברומיאלגיה תהיה משנית למחלה הדלקתית הכרונית. בדומה לכך, פיברומיאלגיה עלולה להיות משנית גם למחלות נוירולוגיות. 
חולי פיברומיאלגיה סובלים בשכיחות גבוהה מתסמונות נוספות, אשר לעיתים קרובות נלווים למחלתם. 30-60% מחולי פיברומיאלגיה יסבלו מתסמונת המעי הרגיז, 75% יסבלו מכאבים בלסתות ובפרקי הלסת , כ- 20% יסבלו משלפוחית שתן רגישה, כאבי ראש וכאבים לא טיפוסיים בפנים יופיעו בין 10% עד 80% מחולי פיברומיאלגיה, 20% יתלוננו על כאבי אגן כרוניים, ובין 20 עד 80% יסבלו מתסמונת העייפות הכרונית. הפרעות בתחום הנפשי שכיחות אף הן בקרב חולי פיברומיאלגיה, כאשר על פי דיווחים שונים כ- 60% יסבלו מדיכאון. 

פיברומיאלגיה- סיבות וגורמים

הסיבות של פיברומיאלגיה עדיין אינן ברורות בוודאות. מחקרים שונים הראו, כי גורמים משפחתיים וגנטיים, גורמים סביבתיים, והפרעות במערכת העצבים נוטלים תפקיד בהתפתחות פיברומיאלגיה. הראו, כי שכיחות פיברומיאלגיה בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה של החולים גבוהה באופן משמעותי בהשוואה לאוכלוסיה הכללית (על פי אחד המחקרים – 6.4%). קיימות תיאוריות שונות בנוגע למקור פיברומיאלגיה. ישנם מחקרים, אשר מצאו קשר בין טראומה פיסית ונפשית להתפתחות תסמיני פיברומיאלגיה. לאורך שנים ארוכות, חשבו שהתלונות על נקודות רגישות בגוף והפרעות בשינה מעידות על בעיה פסיכיאטרית והתייחסו אל חולי פיברומיאלגיה כסובלים מהפרעה נפשית. נמצא כי כמחצית מחולי פיברומיאלגיה חוו לפחות אירוע אחד של דיכאון במהלך החיים, ומכאן מסיקים כי יתכן שקיים קשר חזק בין הסיבה למחלה לבין מצבו הנפשי של החולה. כיום ברור, כי מכלול הסיבות למחלה מורכב יותר. 
מחקרים אחרים מצאו קשר בין הפרעות במעל השינה להופעת פיברומיאלגיה. נראה, כי הפרעה במעגל השינה גורמת לכך שהשינה אינה אפקטיבית ומכאן גם תחושות העייפות, כאבים בשרירים, כאבי הראש והלחץ הנפשי האופיינים לחולי פיברומיאלגיה. בבדיקות שנערכו בקרב חולים עם תסמינים של פיברומיאלגיה נמצא כי ל- 75% מהם אכן יש הפרעה בתרשימי השינה וניתן לראות בבירור בזמן שהחולה ישן, הפרעות במהלכם התקין של חלק מהגלים החשמליים במוח. עפ"י הסבר אחר מדובר בהפרעות הורמונליות כגורם אפשרי בהתפתחות פיברומיאלגיה, וזאת משום שאצל חולי פיברומיאלגיה נמצאה רמה נמוכה של קורטיזון ורמה נמוכה של חומרים הקשורים בניצול האנרגיה בשריר. עבודות אלה מצביעות על הפרעה בציר ההורמונלי היפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה.
עבודות אחרות מצאו הסבר אחר למקור פיברומיאלגיה הקשור לרמה נמוכה של חומר המצוי במערכת העצבים וקרוי סרוטונין. לסרוטונין תפקיד חשוב בתזמון מעגלי השינה, ורמה נמוכה שלו בגוף גורמת לדיכאון. מחקרים מראים שאם מעלים את רמת הסרוטונין אצל החולים משתפרים לאין שיעור כאבי השרירים. כמו כן, קיימים מחקרים שמצאו ליקוי בפעולת מערכת העצבים האוטונומית (מערכת העצבים הלא רצונית, האחראית על פעילות האיברים הפנימיים) בקרב חולי פיברומיאלגיה.

פיברומיאלגיה – אבחון

על מנת לקבוע בודאות את האבחנה של פיברומיאלגיה יש לשלול קיומן של מחלות אחרות בעלות סימפטומים דומים, כמו מחלות נוירולוגיות המאופיינות גם הן בתחושות נימול ובהפרעות תחושה, מחלות ראומטיות כמו לופוס או דלקות פרקים. כמו כן, יש לוודא שהסימפטומים הופיעו לפחות שלושה חודשים ברצף. חשוב להזכיר, כי פיברומיאלגיה יכולה לעיתים ללוות מחלות דלקתיות או אוטואימוניות אחרות, ואז פיברומיאלגיה היא משנית למחלה הבסיסית. 
הבדיקה הפיסיקלית הנוירולוגיות בחולי פיברומיאלגיה היא לרוב תקינה, דהיינו אין עדות לנזק למערכת העצבים, וזאת בניגוד למחלות כמו נוירופתיה, בהן בדרך כלל מוצאים עדות לנזק של העצבים. לפיכך, אבחון פיברומיאלגיה מתבסס על מכלול הסימפטומים הקליניים, נוכחות נקודות רגישות אופייניות, ושלילת מחלות או מצבים אחרים העלולים לגרום לסימפטומים דומים.

פיברומיאלגיה – טיפול

הטיפול בחולי פיברומיאלגיה הינו מורכב, וכולל טיפול תרופתי וטיפול לא-תרופתי. הטיפולים הלא-תרופתיים כוללים: א. טיפולים בתחום התנהגותי, קוגניטיבי, הסברה וחינוך. ב. פעילות גופנית המותאמת לחולי פיברומיאלגיה. מסתבר שהסבר מפורט על המחלה מפחית את חששות החולים, ואת אי הוודאות שלהם בנוגע למצבם, וחוסך מהם פניות חוזרות ונשנות לרופאים מתחומים שונים. נמצא גם כי טיפולים התנהגותיים וקוגניטיבים משפרים את הכאבים ואת איכות השינה. לחלק מהחולים עוזרים טיפולים כמו הידרותרפיה, אקופונקטורה, יוגה וביופידבק.
פעילות גופנית בפרט פעילות אארובית, אשר משפרת את התפקוד הקרדיו-וסקולרי נמצאה כמפחיתה את הכאב ומשפרת את הסימפטומים בקרב חולי פיברומיאלגיה. חשוב, שחולי פיברומיאלגיה יתחילו עם פעילות גופנית שאינה מאומצת, וזאת משום שעקב הרגישות הכללית האופיינית למחלה, פעילות מאומצת עלולה להחמיר את הכאבים בתחילה. לכן, יש להתחיל בפעילות באופן הדרגתי. מומלץ להגיע לפעילות אארובית לפחות במשך 30-40 דקות שלוש פעמים בשבוע. יש לשאוף להגיע לרמת דופק בין 75%-60 מהדופק המקסימלי לגיל החולה. לאחרונה, דווח, כי גם פעילות לחיזוק השרירים עשויה לשפר את הסימפטומים של פיברומיאלגיה.
הטיפול התרופתי כנגד הסימפטומים של פיברומיאלגיה הינו מורכב ומגוון. עד כה נוסו עשרות תרופות שונות עם דיווחים שונים. בשנת 2007 אושרה התרופה ליריקה (pregabalin) על ידי ה- FDA כתרופה היעילה הטיפול החולים עם פיברומיאלגיה, ולמעשה זו התרופה היחידה שקבלה את אישור ה- FDA לטיפול במחלה עד שנה זו. ברם, מחקרים רבים בדקו מגוון רב של תרופות והראו יעילות בהפחתת הסימפטומים של פיברומיאלגיה. תרופות, אשר מעלות את רמת הסרוטונין, כגון: תרופות ממשפחת הטריציקליים, ותרופות ממשפחת ה- SSRI – דווחו כיעילות. תרופות לשיכוך כאבים נמצאו יעילות בשיפור כאבי השרירים והנוקשות, כי הן חוסמות יצירת חומרים הקשורים בתהליכי דלקת ובמעבר הכאב. במקרים של כאב קשה שאינו מוטב על ידי התרופות השגרתיות, ניתן להשתמש בתרופות חזקות יותר, כגון אופיאטים. 
מטרת הטיפול היא להקל על הכאבים ולשפר את איכות החיים ורמת התפקוד היומיומי של חולי פיברומיאלגיה. הטיפול הוא כוללני ומתבסס על טיפול תרופתי, פעילות גופנית, טיפול התנהגותי, הסברה, וטיפול אלטרנטיבי.