מאז שנולדתי סבלתי מאפילפסיה מוקדית פשוטה באיזור ספיצפי של השמיעה.
ההתקפים שלי התבטאו בקולות ששמעתי בראשי למשך כדקה, ובמשך דקה זו גם אם ניסיתי לדבר מילותי לא ייצאו תקינות וחסרות כל הגיון.
בעבר ההתקפים לוו בכאבי ראש חזקים אחריהם, אך בשנים האחרונות כאבי הראש הפסיקו ללוות את ההתקפים. היו תקופות בהם חוויתי התקף קצרצר כזה כל יום ותקופות של חודשים ללא התקף. לאחרונה (גיל 19) חוויתי מתוך שינה התקף אפילפטי מלא ראשון, שלאחריו פינו אותי לבית חולים ואיבחנו אצלי לראשונה אפילפסיה (עד כה העדפתי לא לדווח על כך ואבחנתי הכל על פי חקר שלי). כחודשיים לאחר מכן חוויתי התקף שני גם הוא מתוך שינה שלאחריו המשכתי לישון וכשקמתי בקושי זכרתי שחוויתי התקף (רק כשסיפרו לי על כך עלתה לי איזה תמונה קצרה שסיפרו לי שחוויתי התקף וחזרתי לישון וגם זה הייתי בטוח שזה רק חלום).
בקיצור שאלתי היא האם אולי זה לא מקרי ששני ההתקפים קרו מתוך שינה והאם זה נפוץ שאפילפסיה מוקדית של 19 שנה הופכת למלאה.
ובנוסף האם זה שהאפילפסיה שלי כנראה מתחילה מאיזור מוקדי משנה את אופן הטיפול וכן האם יש לי סיבה לפתוח בפני הרופאים את כל הסיפור.
שאלה נוספת שלי היא לגבי התרופה שהתחלתי לקחת (למיקטל) לפני כחמישה ימים ומאז אני חווה הרבה הפרעות מוקדיות ותחושות כאלה שמרמזות על הפרעה מוקדית קצרה שמתקרבת אולם שבכ – 90% מהמקרים אני מצליח כנראה בעזרת פעילות חשיבתית כלשהי לבטל את התחושה הזאת מבלי שיגיע התקף מוקדי.
שאלתי היא האם מצב זה מגביר את הסיכוי להתקף מלא וכדאי לשנות את אופן הטיפול או שזה יכול להיות עניין של התרגלות לתרופה ?
נ.ב ההתקפים המוקדיים לא מפריעים לי כלל והפחד שלי הוא רק מהמלאים.