כאבי שרירים מהווים אחת הסיבות הנפוצות לפניה לטיפול רפואי, בין אם לרופא משפחה, נוירולוג, אורתופד או מרפאת כאב. לעיתים קרובות כאבים בשרירים מערבים גם את הרקמות הרכות העוטפות את השרירים, ומתבטאים ברגישות על פני השרירים והרקמות הרכות. במקרים אלה מקובל השימוש במונח myofascial pain, (מיו – שריר, פסיה – רקמה חיבור העוטפת את השרירים).

כאבי שרירים כתוצאה מפעילות גופנית הינם תלונה נפוצה. כאבי שרירים יכולים להופיע באופן חד במהלך אימון גופני או להופיע זמן מה לאחר סיום האימון ולהימשך מספר ימים אחריו. כאבי שרירים מאוחרים המופיעים לאחר האימון הם לרוב עמומים, מטרידים, אך אינם קיצוניים בעוצמתם. הופעת כאבים בשרירים תלויה בין היתר בעוצמת הפעילות הגופנית, כושר גופני ומידת האימון  הקודם של השרירים. כאבי שרירים שכיחים יותר בפעילות גופנית מאומצת ולא הדרגתית, ובשרירים שאינם מאומנים. במקרים קיצוניים, פעילות גופנית מאומצת, ללא אימון  קודם עלולה לגרום לנזק ולהרס של תאי השריר.

בפרק הנוכחי אתרכז בכאבי שרירים עקב מחלות או תסמונות רפואיות, ולא ארחיב בתחום של כאבי שרירים הקשורים לספורט, ואשר מהווים נושא בפני עצמו. אפרט בנוגע למחלות הגורמות לכאבי שרירים במאמץ.

באופן כללי, ניתן לחלק את המצבים העיקריים המאופיינים בכאבי שרירים למספר קבוצות בהתאם לגורמים ולסיבות:

א.    דלקת – כאבי שרירים הקשורים לתהליך דלקתי: מחלות שריר דלקתיות (ראה פרק דלקת שרירים באתר)
ב.    תסמונת כאבי שרירים – תסמונות המאופיינות בכאבי שרירים שאינן דלקתיות: פיברומיאלגיה (fibromyalgia), כאבים מיו-פסיאטים (myofascial pain).
ג.    כאבי שרירים עקב סיבה מטבולית גנטית – אופיינים כאבי שרירים במאמץ.
ד.    כאבי שרירים כסיבוך של תרופות.
ה.    כאבי שרירים הקשורים למחלות אחרות (נוירולוגיות וכלליות).

כאבי שרירים עקב דלקת – מחלות שרירים דלקתיות (ראה פרק דלקת שרירים)

דלקת הינה תהליך המתבטא בהפעלה של מערכת החיסון – תאי דלקת (תאי הדם הלבנים) וחומרים מעודדי דלקת (ציטוקינים) – כתגובה לגורמים שונים. תפקיד הדלקת הוא להילחם בגורמים מזיקים, כגון: וירוסים, חיידקים וכו'. ברם, הפעלת מנגנון הדלקת, שלא לצורך הגנה על גופינו מפני גורמים מזיקים, היא הבסיס למחלות הדלקתיות העצמוניות (מחלות אוטואימוניות – מחלות בהם מערכת החיסון מגיבה כנגד מרכיבים עצמיים של הגוף). לעיתים זיהום וירלי מהווה גורם מאיץ למחלות אלה. חשוב לציין,  כי  גורמים גנטיים, למעשה קיום "נטיה גנטית", משחקים תפקיד חשוב בהתפתחות מחלות דלקתיות עצמוניות (מחלות אוטואימוניות). כאשר מחלה דלקתית תוקפת את השריר, הסתמנות הדלקת היא לעיתים קרובות כאב וחולשה, ובמקרה של השרירים כאבים בשרירים.

ניתן לחלק את מחלות השריר הדלקתיות לשתי קבוצות עיקריות: א. מחלות דלקתיות כלליות (מערכתיות), שבהן השרירים הם אחד האיברים שנפגעים מבין איברים רבים אחרים ב. מחלות בהן האיבר היחיד או העיקרי שנפגע הוא השריר, דהיינו מחלות דלקתיות המוגבלות בעיקר או רק לשרירים.

מחלות דלקתיות כלליות, כוללות למעשה מגוון של מחלות אוטואימוניות, כגון: לופוס (SLE), דלקות פרקים, מחלות דלקתיות של רקמות החיבור (mixed connective tissue disease), מחלות דלקתיות של כלי הדם (vasculitis) ועוד. לרוב מדובר המחלות מפושטות, הפוגעות באיברים רבים: כליות, פרקים, עור, ריאות, כבד, מערכת העצבים ועוד. במידה ונפגעים השרירים יופיעו כאבי שרירים וחולשת שרירים. בדרך כלל, אבחון מחלות אלה נעשה על סמך הפגיעה המערכתית וממצאי בדיקות הדם, אך לעיתים חולשת שרירים וכן כאבים בשרירים עלולים להופיע כבר בתחילת המחלה, ולהיות הסימפטום הראשוני.

מחלות דלקתיות הפוגעות באופן ייחודי בשרירים כוללות שלוש מחלות עיקריות: פולימיוזוטיס (polymyositis), דרמטומיוזיטיס (dermatomyositis) ו- inclusion body myositis (IBM). בשתי המחלות הראשונות (פולימיוזיטיס, דרמטומיוזיטיס) התהליך הדלקתי הוא הסיבה למחלה, ואילו ב- IBM סבורים, כי הדלקת היא משנית לתהליך ניווני של השרירים, ואינה הסיבה הישירה למחלת השריר. כל שלוש המחלות גורמות לחולשת שרירים (ראה פרק מיופתיה באתר זה), המתבטאת בעיקר בחולשת השרירים הגדולים (קושי לקום מישיבה, ללכת, להרים את הידיים, לשאת משאות וכו'). כאבי שרירים יתכנו בשתי המחלות הראשונות (פולימיוזיטיס, דרמטומיוזיטיס), אשר בהן הדלקת היא הסיבה הישירה למחלה. אציין, כי כאבים בשרירים המופיעים במחלות אלה מלווים גם ברגישות בשרירים. דרמטומיוזיטיס בנוסף לפגיעה בשריר מאופיינת בפריחה טיפוסית על פני העור (סביב העיניים, מרפקים, גב כף היד, בית חזה). אבחון מחלות אלה מבוסס על מכלול הסימפטומים, ממצאי הבדיקה הנוירולוגית, בדיקות מעבדה, בפרט עליה של אנזים הקרוי CK (או CPK) בדם וביופסית שריר. יש חשיבות רבה לאבחן מחלות אלה, מאחר שניתן לטפל בהן על ידי תרופות כנגד התהליך הדלקתי.

כאבי שרירים – תסמונות של כאבי שרירים

מדובר בתסמונות, אשר מאופיינות בהופעה של כאבי שרירים ממושכים. שתי התסמונת העיקריות המוכרות הן פיברומיאלגיה, וכאבים מיו-פסאטים (myofascial pain -MPS).
הסיבה לתסמונות אלה אינה ברורה בוודאות. מחקרים רבים לא הדגימו ליקוי בפעילות השרירים, וההשערה היא, כי מדובר בהפרעה שמקורה במערכת העצבים המרכזית.
פיברומיאלגיה – ראה פירוט בפרק פיברומיאלגיה באתר. מאחר שתסמונת פיברומיאלגיה מתוארת בהרחבה בפרק נפרד, לא ארחיב בנושא בפרק זה. אציין, כי פיברומיאלגיה הינה תסמונת, אשר הלוקים בה חשים כאבי שרירים ממושכים, תחושה שהשרירים נוקשים, נקודות הרגישות ללחץ במקומות מסויימים על פני העור והשרירים, שינה שאינה מרעננת ותחושת עייפות וליאות במשך היום. פיברומיאלגיה לעיתים קרובות מלווה בכאבי ראש, מצב רוח ירוד, הפרעות תחושה, כגון: נמלולים, כאבים במקומות שונים בגוף ועוד. כאמור, כאבים בשרירים (כאבי שרירים) מהווים סימפטום מציק וממושך של פיברומיאלגיה.
MPS – הסימפטומים של MPS דומים בחלקם לאלה של פיברומיאלגיה. רוב החוקרים והרופאים העוסקים בנושא סבורים, כי על אף הדימיון הקליני מדובר בשתי תסמונות נפרדות. בדומה לפיברומיאלגיה כאבי שרירים הינם סימפטום עיקרי ב- MPS. מדובר לרוב בכאבים מקומיים בשרירים (regional pain), ובנקודות רגישות ללחץ באיזורי שריר מתוחים ונוקשים. לחץ על השריר בנקודות אלה גורם בדרך כלל לכאב המוקרן לאיזורים אחרים ולהתכווצות השריר בתגובה ללחץ. כאבי שרירים ב- MPS הם לרוב עמומים ועמוקים. כמו כן, קיימת תחושה של מעין רצועה הלוחצת על השריר. כאבי השרירים עלולים להחמיר במאמץ. במישוש השריר ניתן לחוש איזורים של קשיות: רצועות או חבלים, או קשריות נוקשות ורגישות בשרירים.

כאבי שרירים עקב בעיה מטבולית גנטית (אופיינים כאבי שרירים במאמץ)

מדובר בקבוצה רחבה של מחלות הנגרמות עקב פגם גנטי במסלולים המטבולים האחראים על אספקת האנרגיה לשריר. רקמת השריר היא מיוחדת במינה, במובן זה שתצרוכת האנרגיה שלה משתנה באופן קיצוני. צריכת האנרגיה של שריר במאמץ עולה עד פי מאה בהשוואה לשריר במנוחה. אין עוד רקמה בגוף, אשר בה קיימים הבדלים כה קיצוניים בצריכת האנרגיה במצבים שונים. על מנת לספק לשריר אנרגיה זמינה ומיידית קיימים מספר מסלולים אנרגתיים. במנוחה, כאשר תצרוכת האנרגיה של השריר נמוכה, מחלות אלה לא יבואו לביטוי, אך במאמץ כאשר השריר זקוק לכמות אנרגיה גדולה וזמינה, המסלולים האנרגתיים הפגומים לא יעמדו בדרישות האנרגתיות של השריר. כתוצאה מכך, יופיעו כאבי שרירים במאמץ, אשר לעיתים קרובות יימנעו את המשך המאמץ הגופני, מצב הקרוי exercise induced intolerance – . במקרים מסויימים יתכן גם הרס של השרירים, המלווה בכאבים חזקים. במקרים קיצוניים הרס השריר (מצב הקרוי rhabdomyolysis), יגרום לשפיכת תוכן תאי השריר לדם. תאי השריר מכילים חומר הקרוי מיוגלובין, וכאשר חומר זה מציף את הדם הוא עלול לחסום את הפקיעיות בכליות ולגרום לאי ספיקת כליות חריפה.  אספקת האנרגיה של השריר מקורה בעיקרה מסוכרים ומשומנים. הסוכר (גלוקוז) הוא מקור האנרגיה הזמין והמיידי. בפגמים מטבולים במסלולים האחראים על ניצול הסוכר כמקור לאנרגיה (למשל מסלול הגליקוליזה) – כאבי השרירים, וחסר היכולת לבצע מאמץ, יופיעו כבר בתחילת המאמץ, וזאת משום שהסוכר הוא מקור האנרגיה המיידי והראשוני של השריר. לעומת זאת, במחלות הנובעות מפגם מטבולי במסלולי האנרגיה ממקור שומנים – כאבי שרירים (כאבים בשרירים) יופיעו בשלב מאוחר יותר של המאמץ. בתחילת המאמץ השריר ינצל את הסוכר (מסלולים אנארובים), ורק עם התקדמות המאמץ, כאשר השריר עובר לנצל את השומנים (מסלולים אארובים עתירי אנרגיה) יופיעו כאבי שרירים. המשך המאמץ עלול להחמיר את המצוקה האנרגתית של השרירים ואף לגרום להרס שלהם.

כאבי שרירים כתוצאה משימוש בתרופות

כאבי שרירים ואף נזק לשרירים עלולים להיות תופעת לוואי של שימוש בתרופות. אפרט בנוגע לקבוצה אחת של תרופות, אשר נמצאת בשימוש נרחב, וגורמת לעיתים קרובות לכאבים בשרירים (כאבי שרירים) – מדובר בתרופות להורדת רמת הכולסטרול ממשפחת הסטטינים (statins). הסטטינים כוללים מספר תרופות, לדוגמא: סימוביל, ליפיטור ועוד. כאבי שרירים הם תופעת לוואי שכיחה של סטטינים. כאבי שרירים כתוצאה משימוש בסטטינים מלווים לרוב בעליה של האנזים CK (או CPK) בדם. האנזים CK מצוי בשריר וכתוצאה מהפגיעה בשריר הוא דולף לדם ורמתו עולה  (הרמה התקינה של CK בדם היא מתחת ל- 200 יחידות). עליה קלה של האנזים CK או כאבי שרירים קלים אינם בהכרח סיבה להפסקת הטיפול בסטטינים, אלא מצדיקים מעקב בלבד. לעומת זאת כאבי שרירים קשים או עליה משמעותית של רמת CK בדם מהווים סיבה לשקול את הפסקת הטיפול. לעיתים נדירות סטטינים עלולים לגרום לנזק משמעותי לשרירים, אשר יתבטא בחולשת שרירים. כפי שצויין, תופעות הלוואי העיקריות של סטטינים הן כאבי שרירים ועליית רמת CK בדם, ואילו התפתחות מחלת שריר משמעותית (ראה פרק מיופתיה) הינה נדירה יחסית.

כאבי שרירים כסימפטום של מחלות נוירולוגיות וכלליות

כאבי שרירים עלולים להיות סימפטום של מחלות נוירולוגיות אחרות או מחלות כלליות. מחלות נוירולוגיות של מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) גורמות לעליה בטונוס (מתח) השרירים עקב פגיעה בנוירונים המוטורים העליונים, מצב הקרוי ספסטיות (spasticity). מכאן, שנוקשות, התכווצות ועליה במתח השרירים עלולים להיות סימן למחלות של מערכת העצבים המרכזית. תופעות אלה מלוות לעיתים קרובות בתחושה של כאבים בשרירים. אמנם, ברוב המקרים כאבי שרירים אינם הסימפטום היחיד של מחלות מערכת העצבים המרכזית, ברם, ספסטיות, אשר מתבטאת בתחושת אי נוחות בשרירים, שרירים תפוסים, כאבי שרירים ומגושמות בפעילות השרירים הינה לעיתים הסימפטום הבולט. ספסטיות – עליה במתח השרירים והתכווצותם כתוצאה ממחלה של מערכת העצבים המרכזית – תתכן במצבים רבים, לדוגמא: לחץ על חוט השדרה (פריצת דיסק, גידול או תהליך אחר), טרשת נפוצה, גידולים של המוח או חוט השדרה, אירועים מוחיים ועוד. ישנן מחלות נוירולוגיות אחרות הגורמות לעליית טונוס (מתח) השרירים, כגון: מחלת פרקינסון. אחד ממאפייני מחלת פרקינסון הוא ריגידיות (rigidity) – נוקשות שרירים. ריגידיות השרירים מתבטאת בין היתר בתחושה שהשרירים תפוסים, לא משוחררים וכואבים.

מחלות כלליות שאינן נוירולוגיות עלולות אף הן לגרום לתחושת כאבים בשרירים, לדוגמא: הפרעות אנדוקריניות (הורמונליות) – בפרט הפרעה בתפקוד בלוטת התריס; מחלות כליה (בפרט בקרב חולי דיאליזה) הגורמות להתכווציות שרירים כואבות (ראה פרק "התכווצויות שרירים" באתר); מחלות זיהומיות, בעיקר זיהומים וירליים, כגון: שפעת, וירוסים אחרים, ועוד מחלות אחרות.