דלקת שרירים

ד״ר רון דבי

מומחה למחלות מערכת העצבים המרכזית, עצבים היקפיים ושרירים

לקביעת פגישה

דלקת שרירים – מחלות שריר דלקתיות

דלקת – מטרתה להגן על הגוף מפני גורמים מזיקים, כגון: זיהומים חידקיים או וירליים וכו'. דלקת הינה למעשה שפעול של מערכת החיסון, הכולל הפעלה של תאי דלקת (תאי דם לבנים) והפרשת חומרים מעודדי דלקת (ציטוקינים – חומרים כימיים הגורמים לגיוס תאי הדם הלבנים ולשפעולם) – במטרה להלחם בגורם מזיק. כאמור, דלקת אמורה להיות תגובת הגנה כנגד גורם העלול לגרום נזק לגופינו. ברם, קיימים מצבים בהם מתפתח תהליך דלקתי בגוף, אשר אינו מופנה כנגד גורם חיצוני מזיק, אלא תוקף את איברי הגוף עצמם. תהליך שבו מתפתחת דלקת עצמית כנגד מרכיבים בגופינו הוא הבסיס למחלות האוטואימוניות (אוטו- עצמי, אימוני – חיסוני). מדובר בקבוצה רחבה ומגוונת של מחלות דלקתיות, אשר עלולות לפגוע באיברים רבים, כאשר השרירים הם אחד האיברים השכיחים שנפגעים.

מקובל לחלק את המחלות הדלקתיות הפוגעות בשרירים (דלקת שרירים – מחלות שריר דלקתיות) לשתי קבוצות עיקריות, וזאת על פי מעורבות או העדר מעורבות של פגיעה באיברים אחרים: א. דלקת שרירים (מחלות שריר דלקתיות) כחלק ממחלה דלקתית אוטואימונית מפושטת ב. דלקת שרירים ממוקדת לשרירים, ללא או כמעט ללא מעורבות של איברים אחרים.

א.    דלקת שרירים כחלק ממחלות דלקתיות מערכתיות (מפושטות):
מדובר בקבוצה רחבה של מחלות אוטואימוניות מערכתיות (כלליות) הפוגעות במספר איברים, כאשר השרירים הם אחד האיברים הפגועים בתהליך הדלקתי. מחלות דלקתיות אוטואימוניות מפושטות כוללות מגוון מחלות, כגון: לופוס (SLE), דלקות פרקים, מחלות דלקתיות של רקמות החיבור (connective tissue diseases), דלקות של כלי הדם (vasculitis) ועוד. כאמור, מדובר במחלות מפושטות כלליות, המערבות מספר איברים: כליות, פרקים, עור, ריאות, כבד, מערכת העצבים ועוד. כל מחלה ומחלה מאופיינת במכלול איברים הנפגעים בה, אם כי, קיימת חפיפה קלינית בין המחלות. כאשר נפגעים השרירים יופיעו כאבי שרירים וחולשת שרירים. המחלות הדלקתיות הסיסטמיות (מפושטות) לרוב מאובחנות בעקבות הפגיעה המערכתית, אם כי, יש לזכור כי לעיתים השרירים עלולים להיות הראשונים שיפגעו, לאז חולשת שרירים וכאבי שרירים יהיו הסימפטומים התחיליים.

ב.    דלקת שרירים (מחלות שריר דלקתיות) הממוקדת לשרירים:
מדובר במחלות דלקתיות, אשר בהן התהליך הדלקתי מוגבל בעיקרו לשרירים – דלקת שרירים, ללא, או כמעט ללא, פגיעה באברים אחרים. לפיכך, מדובר במחלות שריר דלקתיות ראשוניות, דהיינו, המחלה הדלקתית העצמונית (אוטואימונית) פוגעת בשרירים באופן ייחודי – השרירים הם האיבר העיקרי או היחידי שנפגע.

דלקת שרירים ראשונית, דהיינו מחלות דלקתיות סלקטיביות לשרירים – כוללות שלוש מחלות עיקריות: א. פולימיוזוטיס (polymyositis, פולי- הרבה, מיוזיטיס – דלקת שרירים, כלומר דלקת שרירים הפוגעת בשרירים רבים). ב. דרמטומיוזיטיס (dermatomyositis, דרמטו – עור, מיוזיטיס – דלקת שרירים, כלומר דלקת הפוגעת בשרירים ובעור). ג. inclusion body myositis (IBM), שם המחלה נגזר מהממצאים הפתולוגים הנצפים בביופסית שריר (קיימים משקעים בתוך סיבי השריר, הקרויים – inclusion bodies, בנוסף לנוכחות דלקת שרירים). בשתי המחלות הראשונות: פולימיוזיטיס ודרמטומיוזיטיס הדלקת עצמה היא הסיבה למחלה, דהיינו התהליך הדלקתי העצמוני (אוטואימוני) תוקף את השרירים (דלקת שרירים). במחלה השלישית (IBM) סבורים, כי הדלקת היא תגובה משנית לתהליך ניווני כלשהו המתרחש בשרירים, והיא אינה הסיבה למחלה. סברה זו נתמכת בין היתר בכך, שפולימיוזיטיס ודרמטומיוזיטיס מגיבות היטב לטיפולים מדכאי דלקת (כגון סטרואידים), לעומת IBM, אשר אינה מגיבה לטיפולים שכאלה. מחלות השרירים הדלקתיות (דלקת שרירים) מתאפיינות בחולשת שרירים, כאבי שרירים ורגישות בשרירים (ראה פרק מיופתיה באתר זה). חולשת השרירים מערבת לרוב את השרירים הגדולים של חגורת הכתפיים, האגן והירכיים, ותתבטא בקושי לקום מישיבה, קושי בהליכה או ריצה, קושי בהרמת משאות, או הרמת הידיים מעלה (כשמסתרקים למשל), וכו'. כאבי שרירים, רגישות שרירים או תחושת אי נוחות בשרירים יתכנו לרוב בפולימיוזיטיס ובדרמטומיוזיטיס), אשר בהן הדלקת היא הסיבה הישירה למחלה. כפי שצויין, דרמטומיוזיטיס מתאפיינת גם במעורבות עורית בנוסף להופעה של דלקת שרירים. הפגיעה בעור מקורה בתהליך דלקתי סביב כלי הדם העוריים, והיא מתבטאת בפריחה טיפוסית על פני העור (סביב העיניים, מרפקים, גב כף היד, בית חזה).
חשוב ביותר לאבחן את מחלות השריר הדלקתיות, מאחר שהן ניתנות בדרך כלל טיפול. האבחון מתבסס על הבדיקה הנוירולוגית (בדיקה המבוצעת על ידי נוירולוג), בדיקת EMG, בדיקות מעבדה, בפרט עליה של אנזים הקרוי CK (או CPK) בדם וביופסית שריר.

דלקת שרירים – מחלות שריר דלקתיות

דלקת – מטרתה להגן על הגוף מפני גורמים מזיקים, כגון: זיהומים חידקיים או וירליים וכו'. דלקת הינה למעשה שפעול של מערכת החיסון, הכולל הפעלה של תאי דלקת (תאי דם לבנים) והפרשת חומרים מעודדי דלקת (ציטוקינים – חומרים כימיים הגורמים לגיוס תאי הדם הלבנים ולשפעולם) – במטרה להלחם בגורם מזיק. כאמור, דלקת אמורה להיות תגובת הגנה כנגד גורם העלול לגרום נזק לגופינו. ברם, קיימים מצבים בהם מתפתח תהליך דלקתי בגוף, אשר אינו מופנה כנגד גורם חיצוני מזיק, אלא תוקף את איברי הגוף עצמם. תהליך שבו מתפתחת דלקת עצמית כנגד מרכיבים בגופינו הוא הבסיס למחלות האוטואימוניות (אוטו- עצמי, אימוני – חיסוני). מדובר בקבוצה רחבה ומגוונת של מחלות דלקתיות, אשר עלולות לפגוע באיברים רבים, כאשר השרירים הם אחד האיברים השכיחים שנפגעים.

מקובל לחלק את המחלות הדלקתיות הפוגעות בשרירים (דלקת שרירים – מחלות שריר דלקתיות) לשתי קבוצות עיקריות, וזאת על פי מעורבות או העדר מעורבות של פגיעה באיברים אחרים: א. דלקת שרירים (מחלות שריר דלקתיות) כחלק ממחלה דלקתית אוטואימונית מפושטת ב. דלקת שרירים ממוקדת לשרירים, ללא או כמעט ללא מעורבות של איברים אחרים.

א.    דלקת שרירים כחלק ממחלות דלקתיות מערכתיות (מפושטות):
מדובר בקבוצה רחבה של מחלות אוטואימוניות מערכתיות (כלליות) הפוגעות במספר איברים, כאשר השרירים הם אחד האיברים הפגועים בתהליך הדלקתי. מחלות דלקתיות אוטואימוניות מפושטות כוללות מגוון מחלות, כגון: לופוס (SLE), דלקות פרקים, מחלות דלקתיות של רקמות החיבור (connective tissue diseases), דלקות של כלי הדם (vasculitis) ועוד. כאמור, מדובר במחלות מפושטות כלליות, המערבות מספר איברים: כליות, פרקים, עור, ריאות, כבד, מערכת העצבים ועוד. כל מחלה ומחלה מאופיינת במכלול איברים הנפגעים בה, אם כי, קיימת חפיפה קלינית בין המחלות. כאשר נפגעים השרירים יופיעו כאבי שרירים וחולשת שרירים. המחלות הדלקתיות הסיסטמיות (מפושטות) לרוב מאובחנות בעקבות הפגיעה המערכתית, אם כי, יש לזכור כי לעיתים השרירים עלולים להיות הראשונים שיפגעו, לאז חולשת שרירים וכאבי שרירים יהיו הסימפטומים התחיליים.

ב.    דלקת שרירים (מחלות שריר דלקתיות) הממוקדת לשרירים:
מדובר במחלות דלקתיות, אשר בהן התהליך הדלקתי מוגבל בעיקרו לשרירים – דלקת שרירים, ללא, או כמעט ללא, פגיעה באברים אחרים. לפיכך, מדובר במחלות שריר דלקתיות ראשוניות, דהיינו, המחלה הדלקתית העצמונית (אוטואימונית) פוגעת בשרירים באופן ייחודי – השרירים הם האיבר העיקרי או היחידי שנפגע.

דלקת שרירים ראשונית, דהיינו מחלות דלקתיות סלקטיביות לשרירים – כוללות שלוש מחלות עיקריות: א. פולימיוזוטיס (polymyositis, פולי- הרבה, מיוזיטיס – דלקת שרירים, כלומר דלקת שרירים הפוגעת בשרירים רבים). ב. דרמטומיוזיטיס (dermatomyositis, דרמטו – עור, מיוזיטיס – דלקת שרירים, כלומר דלקת הפוגעת בשרירים ובעור). ג. inclusion body myositis (IBM), שם המחלה נגזר מהממצאים הפתולוגים הנצפים בביופסית שריר (קיימים משקעים בתוך סיבי השריר, הקרויים – inclusion bodies, בנוסף לנוכחות דלקת שרירים). בשתי המחלות הראשונות: פולימיוזיטיס ודרמטומיוזיטיס הדלקת עצמה היא הסיבה למחלה, דהיינו התהליך הדלקתי העצמוני (אוטואימוני) תוקף את השרירים (דלקת שרירים). במחלה השלישית (IBM) סבורים, כי הדלקת היא תגובה משנית לתהליך ניווני כלשהו המתרחש בשרירים, והיא אינה הסיבה למחלה. סברה זו נתמכת בין היתר בכך, שפולימיוזיטיס ודרמטומיוזיטיס מגיבות היטב לטיפולים מדכאי דלקת (כגון סטרואידים), לעומת IBM, אשר אינה מגיבה לטיפולים שכאלה. מחלות השרירים הדלקתיות (דלקת שרירים) מתאפיינות בחולשת שרירים, כאבי שרירים ורגישות בשרירים (ראה פרק מיופתיה באתר זה). חולשת השרירים מערבת לרוב את השרירים הגדולים של חגורת הכתפיים, האגן והירכיים, ותתבטא בקושי לקום מישיבה, קושי בהליכה או ריצה, קושי בהרמת משאות, או הרמת הידיים מעלה (כשמסתרקים למשל), וכו'. כאבי שרירים, רגישות שרירים או תחושת אי נוחות בשרירים יתכנו לרוב בפולימיוזיטיס ובדרמטומיוזיטיס), אשר בהן הדלקת היא הסיבה הישירה למחלה. כפי שצויין, דרמטומיוזיטיס מתאפיינת גם במעורבות עורית בנוסף להופעה של דלקת שרירים. הפגיעה בעור מקורה בתהליך דלקתי סביב כלי הדם העוריים, והיא מתבטאת בפריחה טיפוסית על פני העור (סביב העיניים, מרפקים, גב כף היד, בית חזה).
חשוב ביותר לאבחן את מחלות השריר הדלקתיות, מאחר שהן ניתנות בדרך כלל טיפול. האבחון מתבסס על הבדיקה הנוירולוגית (בדיקה המבוצעת על ידי נוירולוג), בדיקת EMG, בדיקות מעבדה, בפרט עליה של אנזים הקרוי CK (או CPK) בדם וביופסית שריר.