נוירופתיה – סימפטומים

       כשהעצבים ההיקפיים חולים ( נוירופתיה ), הם מייצרים פעילות חשמלית לא תקינה באופן ספונטני ללא גירוי חיצוני כלשהו, וללא שליטה של מערכת העצבים המרכזית. כאשר נוירופתיה פוגעת בעצבים התחושתיים, הרי שהפעילות החשמלית הלא תקינה שהם מייצרים מתורגמת במוח למגוון של תחושות, לדוגמא:  תחושת נימול (תחושה כאילו נמלים הולכות על פני העור), תחושת רדימות, תחושת שריפה, צריבה, עקצוצים, זרמים, רגישות יתר, דקירות, כאבים, הרגשה כאילו דורכים על אבנים או סיכות בחלקים שונים בגוף ועוד. בחולי נוירופתיה גירויים  נעימים, כמו ליטוף או מגע של בגד מועברים למוח כגירויים כואבים, שורפים ובלתי נעימים. התלונות השכיחות של נוירופתיה הן הופעה של תחושות לא תקינות. הסימפטומים של  נוירופתיה מערבים לרוב את האיזורים המרוחקים, דהיינו, כפות הרגליים והידיים, אך תתכן מעורבות של כל איזור על פני העור תלוי באיזה סוג נוירופתיה מדובר ומהם העצבים הפגועים. השם הרפואי של התופעה, שבה קיימות תחושות לא תקינות או קיים עיוות של התחושות, כפי שתואר, הוא parasthesia  (מיוונית: פארא- ליד, סטזיה- תחושה, דהיינו, תחושה שהיא קרובה או מקבילה לתחושה התקינה).

       השם הרפואי של מחלת העצבים ההיקפיים בגוף הוא  "נוירופתיה".  התחושות הלא תקינות והכאבים כפי שצויינו, מופיעים לרוב כבר בשלבים הראשוניים של נוירופתיה, ועלולים  להעיד על קיומה. בחלק מהמקרים נוירופתיה עלולה להתקדם ולערב את העצבים האחראים על תיפקוד השרירים, ואז תיגרם חולשה של השרירים, קשיי הליכה, קושי בביצוע פעולות בידיים וכו'.

       מחקרים מלמדים, שעד שלושים אחוזים מהאלכוהוליסטים מפתחים נוירופתיה. זאת משום שתזונתם לקויה  ולרוב  חסרה במרכיבי מזון חיוניים, כמו ויטמינים. האלכוהול הוא אומנם חומר עתיר אנרגיה, אך זו אנרגיה שאינה מורכבת מאבות המזון ולכן הוא אינו משמש לבניית אבני היסוד החיוניים בגופינו. בנוסף, לחומר הפעיל באלכוהול, האתנול, יש השפעה רעילה ישירה על העצבים. 

    בכל חולה עם חשד לקיום נוירופתיה חשוב לבדוק היטב את התרופות אותן הוא נוטל, וזאת משום שפגיעה בעצבים ההיקפיים ( נוירופתיה ) תתכן לעיתים קרובות כסיבוך של תרופות. תרופות כימותירפיות המשמשות לטיפול בגידולים ממאירים לעיתים קרובות גורמות להופעת נוירופתיה, למשל: טקסול, וינקריסטין ועוד, אך גם תרופות אחרות כגון: קולכיצין המשש לטיפול במחלות דלקתיות, כגון Gout, FMF ועוד.

       בשנים האחרונות התגלה, כי אצל חלק מחולי נוירופתיה, שסיבת מחלתם לא  אובחנה, נמצא שמערכת החיסון שלהם מייצרת נוגדנים נגד העצבים. לעיתים ניתן לזהות נוגדנים התוקפים מרכיבים ידועים של העצבים ההיקפיים, בדרך כלל מדובר במרכיבים של המיאלין – המעטפת השומנית של העצבים. אך לעיתים, קיים ייצור מופרז של נוגדנים על ידי שבט בודד של תאי דם לבנים (לימפוציטים), הקרויים נוגדנים מונוקלונליים (monoclonal proteins), אשר ידוע, כי נוכחותם קשורה להופעת נוירופתיה, על אף, שלא ניתן לזהות מרכיב ספציפי בעצבים אותו הם תוקפים. במקרים כאלה, טיפול  שיוריד את רמת הנוגדנים  בדם (כמו:  תרופות המדכאות את יצירתם, או החלפת נוזל הדם, הפלסמה, המכילה את הנוגדנים) עשוי  לגרום לשיפור משמעותי במצב חולי נוירופתיה.  

    לעיתים נוירופתיה הינה תוצאה של פגם גנטי באחד ממרכיבי העצבים ההיקפיים. במקרים אלה מדובר ב נוירופתיה גנטית או תורשתית – hereditary neuropathies. השם הישן והידוע של קבוצת נוירופתיות אלה, אשר בדומה ל- GBS, נקראות על שם הנוירולוגיים שתיארו אותן לראשונה הוא:
CMT- Charcot-Marie-Tooth diseae . כיום ידועים עשרות גנים הגורמים להיווצרות נוירופתיה.  הגן השכיח ביותר בארץ ובעולם הגורם להתפתחות נוירופתיה גנטית , אחראי לייצור חלבון מסויים
(22PMP), המצוי במעטפת המיאלין –  שכבה שומנית העוטפת את שלוחות העצבים. בדרך כלל,  נוירופתיה על רקע גנטי מלווה בעיוות של כפות הרגליים: קשת גבוהה ובהונות מעוקלות.

    עדיין, על אף ההתפתחות הנכרת בהבנה ובחקר נוירופתיה, בחלק לא מבוטל של חולי נוירופתיה הסיבה אינה ידועה. במקרים אלה מדובר בנוירופתיה שסיבתה אינה ידועה, או בשמה הרפואי, נוירופתיה אידיופתית- .idiopathic neuropathy יש הסבורים, ואני בניהם, כי חלק לא מבוטל  מהנוירופתיות האידיופתיות הן על רקע גנטי, אלא שעדיין לא זוהה.