מערכת העצבים ההיקפית

ד״ר רון דבי

מומחה למחלות מערכת העצבים המרכזית, עצבים היקפיים ושרירים

מערכת העצבים ההיקפית היא רשת של סיבים הפזורה בכל הגוף, ותפקידה להעביר את המסרים ממערכת העצבים המרכזית, דהיינו המוח וחוט השדרה אל כל חלקי הגוף, ובכיוון הנגדי- העברת התחושות וגירויים שונים מהגוף למוח, כמו אלה המזהירים מפני סכנה או נזק אפשריים לגופנו (למשל: טמפרטורה גבוהה, גירוי כואב ועוד).

מערכת העצבים ההיקפית מתחילה מנקודת יציאתם של העצבים את חוט השדרה או המוח ועד איברי המטרה: השרירים, העור, איברי החישה, איברים פנימיים ועוד. היא אחראית על הפעלת השרירים, העברת התחושות, עצבוב איברים פנימיים, כלי דם, בלוטות זיעה והפרשה וכו'.

ניתן לחלק את מערכת העצבים ההיקפית לשלושה חלקים עיקריים בהתאם לתפקודם:

  1. מערכת העצבים המוטורים– אלה העצבים המעצבבים את השרירים האחראים על התנועה. גופי הנוירונים (תאי העצב) המוטורים נמצאים בחלק הקדמי של חוט השדרה, הקרוי הקרן הקדמית, ושולחים שלוחה (אקסון) עד לשריר אותו הם מעצבבים. מכאן, שתא עצב מוטורי, יכול להיות ארוך מאוד, לדוגמא: נוירון המעצבב שריר בכף הרגל יכול להגיע לאורך של מטר ויותר!! אין תקדים בגופינו לתאים באורך שכזה.
  2. מערכת העצבים הסנסורים (תחושתיים)– אלה העצבים האחראים על העברת כל סוגי התחושה מכל חלקי הגוף (פני הגוף וכן האיברים הפנימיים) למערכת העצבים המרכזית. בדומה לעצבים המוטורים גם העצבים התחושתיים יכולים להיות ארוכים מאוד. גופי התאים התחושתיים אינם נמצאים בחוט השדרה עצמו, אלא בסמוך אליו, בין החוליות, וקרויים הגנגליאונים הסנסורים. העצבים התחושתיים מעבירים תחושות מסוגים שונים: כאב, טמפרטורה, מגע, לחץ, רטט ותחושת מיקום האיברים במרחב. עצבים אלה שונים זה מזה בהתאם לסוג התחושה אותו הם מעבירים, לדוגמא: העצבים האחראים על העברת תחושת הכאב והטמפרטורה הינם בעלי קוטר קטן, וחלקם אף נטולי מעטפת מיאלין (ראה איור 3- מעטפה שומנית בעיקרה, העוטפת ומבודדת את שלוחות העצבים, ויש לה תפקיד רב בהולכה העצבית), לעומת התאים האחראים על העברת תחושת הרטט או הפוזיציה (מיקום האיבר במרחב), אשר הינם עטופי מיאלין ובעלי קוטר גדול.
  3. מערכת העצבים האוטונומיים– כשמם כן הם- עצבים אלה אינם נתונים לשליטה רצונית, ולכן הם נקראים אוטונומיים. מדובר ברשת עצבים גדולה ומסועפת האחראית למעשה על כל הפעולות האוטומטיות בגופינו, כגון: פעולת הלב, מערכת העיכול, איברים פנימיים, כלי הדם, בלוטות הפרשה ועוד. העצבים האוטונומיים הינם בעלי קוטר קטן והולכתם איטית.

איור 1

מערכת העצבים ההיקפית (The peripheral nervous system) כוללת את כל רשת העצבים (באיור מופיעים כפסים צהובים), מרגע עזיבתם את חוט השדרה ועד הגעתם לאיברי המטרה בכל הגוף. רשת עצבים זו כוללת את העצבים המוטורים האחראים על תנועות השרירים, העצבים התחושתיים (הסנסורים), האחראים על העברת התחושה מהעור ומכל מקום אחר בגוף לחוט השדרה ומשם למוח, ומערכת העצבים האוטונומית (הבלתי רצונית) האחראית על עצבוב האיברים הפנימיים (הלב, מערכת העיכול וכו'), כלי הדם, בלוטות ההפרשה ועוד.

מערכת העצבים המרכזית: כוללת את המוח וחוט השדרה בלבד.

לשם הפשטה, ניתן להתייחס למערכת העצבים המרכזית, או ליתר דיוק למוח, כמחשב המרכזי המחובר לכל חלקי הגוף על ידי "רשת חוטים מוליכים", הפזורה בכל הגוף, הלו היא מערכת העצבים ההיקפית.

מחלות אן "תקלות" במערכת החוטים המקשרת, דהיינו במערכת העצבים ההיקפית, קרויות בשם הכללי:

נוירופתיות (Neuropathies).

מכאן שהסימפטומים של נוירופתיה יכולים להיות משלושה סוגים:

  1. תחושתיים : התלונות השכיחות הן הופעה של תחושות לא תקינות. באופן נורמלי, העצבים התחושתיים אינם אמורים לייצר פעילות חשמלית ללא גירוי כלשהו. כאשר העצבים חולים הם מייצרים פעילות לא תקינה הגורמת לתחושות שונות גם כאשר אין גירוי חיצוני, לדוגמא: הרגשת נימול, רדימות, שריפה, צריבה, עקצוצים, זרמים, רגישות יתר, דקירות, כאבים, הרגשה כאילו דורכים על אבנים או סיכות ועוד. הסימפטומים בנוירופתיה מערבים לרוב את האיזורים המרוחקים, דהיינו, כפות הרגליים והידיים, אך תתכן מעורבות של כל איזור על פני העור תלוי בסוג הנוירופתיה ובעצבים הפגועים.
  2. מוטורים: חולשה ודלדול שרירים. לרוב נפגעים השרירים המרוחקים, דבר העשוי להתבטא בדלדול שרירי הידיים, קושי בפעילות עם הידיים, כגון כתיבה, אחיזת חפצים וכו'. במקרים של פגיעה בעצבי הרגליים תתכן חולשה בקרסוליים ובהנעת כפות הרגליים וקשיי הליכה.
  3. אוטונומיים: הסימפטומים האוטונומיים השכיחים הם תחושה של סחרחרות עלפון או "שחור בעיניים" כשקמים מישיבה (black out) וזאת עקב ליקוי בעצבוב כלי בדם, העדר הזעה או הזעת יתר, ירידה בשיעור בגפיים, עצירות או שלשלול, הפרעות בקצב הלב ועוד.

איור 2

תאי עצב (נוירונים) והקשר בניהם

תאי עצב (נוירונים):

תא עצב (נוירון, neuron) מורכב מגוף התא אשר מקבל אינפורמציה מתאי עצב רבים אחרים דרך שלוחות הקרויות דנדריטים (dendrites). מגוף התא יוצאת שלוחה אחת הקרויה אקסון (axon) דרכה הנוירון שולח את אינפורמציה לתא עצב אחר. הקשר בין תאי העצב, דהיינו החיבור בין שלוחה מהאקסון של נוירון אחד והדנטריט או גוף התא של נוירון אחר נקרא: סינפסה. בסינפסה מתבצעת התקשורת בין תאי העצב.
כאשר תא עצב A מופעל, נוצרת פעילות חשמלית העוברת לאורך האקסון שלו. פעילות חשמלית זו גורמת לשחרור חומרים כימיים, הקרויים נוירוטרנסמיטורים (neurotrasmitters), לתוך חלל הסינפסה. הנוירוטרנסמיטורים , אשר השתחררו מתא A נקשרים לקולטנים (רצפטורים – receptors) בתא עצב B וגורמים ליצירת פעילות חשמלית בתא B. בצורה זו מועברת התקשורת בין תאי העצבים.

איור 3
העצבים המוטורים
גופי העצבים המוטוריים מצויים בחוט השדרה. משם יוצאת שלוחת עצב (אקסון) המגיעה לשרירים. האקסון המוטורי הינו בעל קוטר עבה והוא עטוף בשכבת שומן מבודדת, הקרויה מיאלין. מעטפת המיאלין אחראית להולכה המהירה בעצבים. ישנן נוירופתיות, בהן הפגיעה העיקרית היא במעטפת המיאלין. חשוב כמובן לאבחן זאת, משום שיש לכך חשיבות טיפולית ממדרגה ראשונה.
אקסון בודד מעצבב מספר גדול של תאי שריר, תלוי בסוג השריר. בשרירים הגדולים, אקסון בודד עשוי לעצבב מאות תאי שריר. כל תאי השריר המעוצבבים על ידי אקסון אחד מהווים יחידה תפעולית אחת, הקרויה היחידה המוטורית. היחידה המוטורית מהווה את היחידה התפקודית הבסיסית בשריר, וכל תאי השריר השייכים לה יתכווצו יחדיו, כיחידה אחת, ברגע שתגיע הפקודה מהאקסון האחראי עליהם.
כפי שניתן לראות באיור 3, תאי השריר שונים זה מזה, ושייכים לסוגים שונים. בסיס החלוקה הוא מטבולי, דהיינו, מקור האנרגיה אותו מנצלים תאי השריר. ישנם תאי שריר, אשר עיקר האנרגיה שלהם מופקת משומנים- תאים מסוג I, וכאלה שעיקר האנרגיה שלהם מופקת מסוכרים- תאים מסוג II. למרבה הפלא, סוג סיבי השריר נקבע על ידי תא העצב שמעצבב אותו, כך שתמיד תאי השריר ביחידה מוטורית נתונה יהיו מאותו סוג.

 

למידע על הבדיקה נא להתקשר למכון EMG , טל': 051-5563282  או לחץ כאן

מערכת העצבים ההיקפית היא רשת של סיבים הפזורה בכל הגוף, ותפקידה להעביר את המסרים ממערכת העצבים המרכזית, דהיינו המוח וחוט השדרה אל כל חלקי הגוף, ובכיוון הנגדי- העברת התחושות וגירויים שונים מהגוף למוח, כמו אלה המזהירים מפני סכנה או נזק אפשריים לגופנו (למשל: טמפרטורה גבוהה, גירוי כואב ועוד).

מערכת העצבים ההיקפית מתחילה מנקודת יציאתם של העצבים את חוט השדרה או המוח ועד איברי המטרה: השרירים, העור, איברי החישה, איברים פנימיים ועוד. היא אחראית על הפעלת השרירים, העברת התחושות, עצבוב איברים פנימיים, כלי דם, בלוטות זיעה והפרשה וכו'.

ניתן לחלק את מערכת העצבים ההיקפית לשלושה חלקים עיקריים בהתאם לתפקודם:

  1. מערכת העצבים המוטורים– אלה העצבים המעצבבים את השרירים האחראים על התנועה. גופי הנוירונים (תאי העצב) המוטורים נמצאים בחלק הקדמי של חוט השדרה, הקרוי הקרן הקדמית, ושולחים שלוחה (אקסון) עד לשריר אותו הם מעצבבים. מכאן, שתא עצב מוטורי, יכול להיות ארוך מאוד, לדוגמא: נוירון המעצבב שריר בכף הרגל יכול להגיע לאורך של מטר ויותר!! אין תקדים בגופינו לתאים באורך שכזה.
  2. מערכת העצבים הסנסורים (תחושתיים)– אלה העצבים האחראים על העברת כל סוגי התחושה מכל חלקי הגוף (פני הגוף וכן האיברים הפנימיים) למערכת העצבים המרכזית. בדומה לעצבים המוטורים גם העצבים התחושתיים יכולים להיות ארוכים מאוד. גופי התאים התחושתיים אינם נמצאים בחוט השדרה עצמו, אלא בסמוך אליו, בין החוליות, וקרויים הגנגליאונים הסנסורים. העצבים התחושתיים מעבירים תחושות מסוגים שונים: כאב, טמפרטורה, מגע, לחץ, רטט ותחושת מיקום האיברים במרחב. עצבים אלה שונים זה מזה בהתאם לסוג התחושה אותו הם מעבירים, לדוגמא: העצבים האחראים על העברת תחושת הכאב והטמפרטורה הינם בעלי קוטר קטן, וחלקם אף נטולי מעטפת מיאלין (ראה איור 3- מעטפה שומנית בעיקרה, העוטפת ומבודדת את שלוחות העצבים, ויש לה תפקיד רב בהולכה העצבית), לעומת התאים האחראים על העברת תחושת הרטט או הפוזיציה (מיקום האיבר במרחב), אשר הינם עטופי מיאלין ובעלי קוטר גדול.
  3. מערכת העצבים האוטונומיים– כשמם כן הם- עצבים אלה אינם נתונים לשליטה רצונית, ולכן הם נקראים אוטונומיים. מדובר ברשת עצבים גדולה ומסועפת האחראית למעשה על כל הפעולות האוטומטיות בגופינו, כגון: פעולת הלב, מערכת העיכול, איברים פנימיים, כלי הדם, בלוטות הפרשה ועוד. העצבים האוטונומיים הינם בעלי קוטר קטן והולכתם איטית.

איור 1

מערכת העצבים ההיקפית (The peripheral nervous system) כוללת את כל רשת העצבים (באיור מופיעים כפסים צהובים), מרגע עזיבתם את חוט השדרה ועד הגעתם לאיברי המטרה בכל הגוף. רשת עצבים זו כוללת את העצבים המוטורים האחראים על תנועות השרירים, העצבים התחושתיים (הסנסורים), האחראים על העברת התחושה מהעור ומכל מקום אחר בגוף לחוט השדרה ומשם למוח, ומערכת העצבים האוטונומית (הבלתי רצונית) האחראית על עצבוב האיברים הפנימיים (הלב, מערכת העיכול וכו'), כלי הדם, בלוטות ההפרשה ועוד.

מערכת העצבים המרכזית: כוללת את המוח וחוט השדרה בלבד.

לשם הפשטה, ניתן להתייחס למערכת העצבים המרכזית, או ליתר דיוק למוח, כמחשב המרכזי המחובר לכל חלקי הגוף על ידי "רשת חוטים מוליכים", הפזורה בכל הגוף, הלו היא מערכת העצבים ההיקפית.

מחלות אן "תקלות" במערכת החוטים המקשרת, דהיינו במערכת העצבים ההיקפית, קרויות בשם הכללי:

נוירופתיות (Neuropathies).

מכאן שהסימפטומים של נוירופתיה יכולים להיות משלושה סוגים:

  1. תחושתיים : התלונות השכיחות הן הופעה של תחושות לא תקינות. באופן נורמלי, העצבים התחושתיים אינם אמורים לייצר פעילות חשמלית ללא גירוי כלשהו. כאשר העצבים חולים הם מייצרים פעילות לא תקינה הגורמת לתחושות שונות גם כאשר אין גירוי חיצוני, לדוגמא: הרגשת נימול, רדימות, שריפה, צריבה, עקצוצים, זרמים, רגישות יתר, דקירות, כאבים, הרגשה כאילו דורכים על אבנים או סיכות ועוד. הסימפטומים בנוירופתיה מערבים לרוב את האיזורים המרוחקים, דהיינו, כפות הרגליים והידיים, אך תתכן מעורבות של כל איזור על פני העור תלוי בסוג הנוירופתיה ובעצבים הפגועים.
  2. מוטורים: חולשה ודלדול שרירים. לרוב נפגעים השרירים המרוחקים, דבר העשוי להתבטא בדלדול שרירי הידיים, קושי בפעילות עם הידיים, כגון כתיבה, אחיזת חפצים וכו'. במקרים של פגיעה בעצבי הרגליים תתכן חולשה בקרסוליים ובהנעת כפות הרגליים וקשיי הליכה.
  3. אוטונומיים: הסימפטומים האוטונומיים השכיחים הם תחושה של סחרחרות עלפון או "שחור בעיניים" כשקמים מישיבה (black out) וזאת עקב ליקוי בעצבוב כלי בדם, העדר הזעה או הזעת יתר, ירידה בשיעור בגפיים, עצירות או שלשלול, הפרעות בקצב הלב ועוד.
איור 2

תאי עצב (נוירונים) והקשר בניהם

תאי עצב (נוירונים):

תא עצב (נוירון, neuron) מורכב מגוף התא אשר מקבל אינפורמציה מתאי עצב רבים אחרים דרך שלוחות הקרויות דנדריטים (dendrites). מגוף התא יוצאת שלוחה אחת הקרויה אקסון (axon) דרכה הנוירון שולח את אינפורמציה לתא עצב אחר. הקשר בין תאי העצב, דהיינו החיבור בין שלוחה מהאקסון של נוירון אחד והדנטריט או גוף התא של נוירון אחר נקרא: סינפסה. בסינפסה מתבצעת התקשורת בין תאי העצב.
כאשר תא עצב A מופעל, נוצרת פעילות חשמלית העוברת לאורך האקסון שלו. פעילות חשמלית זו גורמת לשחרור חומרים כימיים, הקרויים נוירוטרנסמיטורים (neurotrasmitters), לתוך חלל הסינפסה. הנוירוטרנסמיטורים , אשר השתחררו מתא A נקשרים לקולטנים (רצפטורים – receptors) בתא עצב B וגורמים ליצירת פעילות חשמלית בתא B. בצורה זו מועברת התקשורת בין תאי העצבים.

איור 3
העצבים המוטורים
גופי העצבים המוטוריים מצויים בחוט השדרה. משם יוצאת שלוחת עצב (אקסון) המגיעה לשרירים. האקסון המוטורי הינו בעל קוטר עבה והוא עטוף בשכבת שומן מבודדת, הקרויה מיאלין. מעטפת המיאלין אחראית להולכה המהירה בעצבים. ישנן נוירופתיות, בהן הפגיעה העיקרית היא במעטפת המיאלין. חשוב כמובן לאבחן זאת, משום שיש לכך חשיבות טיפולית ממדרגה ראשונה.
אקסון בודד מעצבב מספר גדול של תאי שריר, תלוי בסוג השריר. בשרירים הגדולים, אקסון בודד עשוי לעצבב מאות תאי שריר. כל תאי השריר המעוצבבים על ידי אקסון אחד מהווים יחידה תפעולית אחת, הקרויה היחידה המוטורית. היחידה המוטורית מהווה את היחידה התפקודית הבסיסית בשריר, וכל תאי השריר השייכים לה יתכווצו יחדיו, כיחידה אחת, ברגע שתגיע הפקודה מהאקסון האחראי עליהם.
כפי שניתן לראות באיור 3, תאי השריר שונים זה מזה, ושייכים לסוגים שונים. בסיס החלוקה הוא מטבולי, דהיינו, מקור האנרגיה אותו מנצלים תאי השריר. ישנם תאי שריר, אשר עיקר האנרגיה שלהם מופקת משומנים- תאים מסוג I, וכאלה שעיקר האנרגיה שלהם מופקת מסוכרים- תאים מסוג II. למרבה הפלא, סוג סיבי השריר נקבע על ידי תא העצב שמעצבב אותו, כך שתמיד תאי השריר ביחידה מוטורית נתונה יהיו מאותו סוג.